בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בעבר, נוכח ריבוי ההתאבדויות, התכנסה ועדת עורכי עיתונים והחליטה שלא יפורסמו עוד מתאבדים ● היום, האמצעי התקשורתי הוא פייסבוק ובו תולים כל מיני אשמות ● אך עובדה היא כי האסונות הם תולדת אופי האדם
|
|
התאבדויות בפייסבוק: רשתות הן לא חברתיות לפעמים
|
יהודה קונפורטס
|
למרבה הצער, המודעות במחוזותינו עולה רק כאשר קורים אסונות דוגמת התאבדותו של הנער ממרכז הארץ שגלש בפייסבוק * איך אפשר לתת לילדים להתחבר לעולם הווירטואלי ולהפיק ממנו את התועלות הרבות, ומצד שני לוודא שהגלישה שלהם לא תסתיים באסון? * אסור להתבלבל: האדם היחיד שישמור על ילדכם הוא אתם, ההורים
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
האסונות הקשורים בפייסבוק, העלו על סדר היום סכנות שיש במדיה החדשה - נער התאבד אחרי ש"חבריו" השפילו אותו ועודדו אותו לעשות זאת. נערה נאנסה על-ידי "חברים" שהכירה בפייסבוק ונכנסה להריון. האם המכשיר אשם או המשתמשים בו אשמים? נזכרתי בימים אחרים, כשהעיתונות הישראלית הייתה תמימה הרבה יותר. העיתונים פרסמו על התאבדות של אדם זה או אחר ונראה היה שהפרסום גרם לאחרים ללכת בעקבותיו. העיתונות הייתה אמצעי התקשורת העיקרי וכמעט היחיד. נוכח ריבוי ההתאבדויות - אז לא קראו לזה מגיפה - התכנסה ועדת העורכים והחליטה לבלום את התופעה ולעצור את הכלי שבידה: לא יפרסמו עוד מתאבדים. במקום זאת בחרו בנוסח "נפטר בנסיבות טרגיות". וכך, פורסם מפעם לפעם הנוסח המרוכך על מותו של אדם שנטל את חייו. היום, האמצעי התקשורתי הוא פייסבוק ובו תולים כל מיני אשמות. כמו שהניסוח דאז לא מנע מתאבדים, כך התקשורת החדשה לא תמנע אסונות. שמעתי סוציולוג מסביר בטלוויזיה: ככל שאנשים מנותקים יותר, כך רבה יותר האלימות. פייסבוק ודומיו מאפשרים להופיע ללא זהות. ללא קשר בין אנשים, אפילו לא קשר עין. התוצאה הקשה איננה תולדת הכלי ואת הכלי לא צריך להעניש. אם נער מכה נער אחר במקל, האם ישרפו את המקל? האסונות הם תולדת אופי האדם. וזה לא משתנה.
|
תאריך:
|
07/01/2011
|
|
|
עודכן:
|
07/01/2011
|
|
יאיר דקל
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ישע
|
7/01/11 12:07
|
|
או-טו-טו אנו חוגגים את ט"ו בשבט, חג האילנות, המסמל את ההתחדשות, הלבלוב והפריחה. רגע לפני פריחת השקד מבשרת פרשתנו, פרשת בא, את בשורת ההתחדשות והגאולה של עם ישראל, שיצא זה עתה ממצרים.
|
|
|
|
|
|
בגיל תשע, בשנת 1950, עלה לישראל הילד יוסיפון פירוס מכורדיסטן שבאירן. לימים, הילד יוסיפון פירוס הפך ליוסף שילוח, בוגר המחזור הראשון בבית ספר למשחק "בית צבי" ברמת גן, שהוציא מתוכו דורות של שחקנים. ב-3.1.11, אחרי מחלה קשה מאוד, הלך מאיתנו יוסף שילוח, והוא בן ששים ותשע, ומתוכן כחמישים שנה על הבמה.
|
|
|
כולנו מכירים מצבים בהם אדם משוכנע לחלוטין בצדקת דרכו ושום הוכחה לא תשכנע אותו כי הוא טועה. אומנם עקשנות זו אופיינית ליהודים יותר מאשר לעמים אחרים, אבל זה רק באופן כללי, כי כאשר מדובר במנהיגים, סדנא דארעא חד הוא. לעתים קרובות המנהיג משתכר מן הכוח המופקד בידיו והוא בטוח שהכוח הזה מעניק לו גם את כל החוכמה הדרושה כדי להשתמש נכון בכוח הזה. במקרה שלנו, פה בארץ חמדת ובכלל, מכיוון שכל יהודי הוא מנהיג בכוח, אף שלא בפועל לצערו, והוא לגמרי בטוח שראיית המציאות שלו היא הנכונה והאמיתית ביותר, יש לנו הרבה "מנהיגים" שיודעים טוב יותר מכולם מה נכון לעשות וכיצד. ואם אותו יהודי אוחז גם באיזשהו כלי להפצת משנתו או רעיונותיו, באיזשהו כלי תקשורת - הוא כבר ידאג שכולנו נכיר אותו ואת משנתו, ויטרח ללא לאות לשכנע אותנו בצדקת דבריו.
|
|
|
בעוד דוח מעודכן מפרט השבוע לפנינו כמה עניים בישראל נזקקים לשירותי הרווחה, אנשים החיים נמוך עוד יותר מה"משתכרים" משכורות מינימום - נלחמים הטייקונים כקוזקים נגזלים על כל פרוטה שיוכלו לסחוט מהמדינה. הכסף יישאר אצלם לדורי דורות, לבניהם ולניניהם; וחלילה, לדעתם, שיחזור למדינה שממנה נשאב הכסף. שוב פעם אף אחד לא למד דבר והמדינה היא הבור ללא תחתית שממנו ייקחו ורק ייקחו העשירים, או הסחטנים האחרים.
|
|
|
|