מקארתי הישראלי

חמישים שנה אחרי ג'ו מקארתי, הסנאטור האמריקני הידוע לשמצה, קם לו בארץ יורש ישראלי בדמותו של אביגדור ליברמן. מהשתלחותו חסרת הרסן של יושב-ראש "ישראל ביתנו" בארגוני השמאל ובאנשי הימין, שאינם מוכנים לסור לגחמותיו, נודף ריח מסריח, המזכיר מאוד את זה שנדף ממעשי הלינץ' ןהפסיכוזה של הסנאטור האמריקני לשעבר.

המקארתיזם צומח באווירה של משבר מדיני, כשמחפשים שעיר לעזאזל לצורך "עליהום". את האמריקנים הוא תפס סמוך מאוד לסיומה של מלחמת העולם השנייה, אחרי מאמץ רוחני וגופני כביר, אחרי הקזת דם המלחמה ואחרי התרוממות הרוח והאמונה בעולם חדש וטוב שיקום על הריסותיה של המלחמה הקטלנית. ואז באה המתיחות האיומה של המלחמה הקרה והמרירות הנוראה של מלחמת קוריאה.

זו הייתה קרקע פוריה מאין כמוה לצמיחתו של מקארתי, שנתן לאמריקנים את הגורמים, את האחראים ואת האשמים לפורענות ולסבל המיותר והבלתי מקווה. הוא הצביע עליהם בכל פינה ולא היסס להלום בהם; לא בכפפות של משי, אלא באגרופים של ברזל, כשהאמריקנים סופקים כפיים בהנאה. הם העריצו אותו, אומנם הערצה מהולה בפחד, אבל כזו שהיה בכוחה להפוך אותו לגיבור לאומי.

איווט המעוות

וזה, בדיוק, מה שקורה עכשיו עם איווט, המעוות כל חלקה טובה של ספיחי המשטר הדמוקרטי בארץ. קרקע-צמיחתו אומנם לא שונה במהותה מזו שבה צמח מקארתי, אבל בהחלט שונה בממדיה.

השעיר לעזאזל שלו הפעם הם לא רק ארגוני השמאל, שבהם הוא רואה "סייעני טרור נטו" ושעליהם הכריז בגלוי מלחמה. הוא יוצא גם לציד-מכשפות נגד, מה שהוא מכנה "המשת"פים של הימין" כמו דן מרידור ורובי ריבלין, שאותם הוא מכנה "מתקרנפים" ו"פיינשמקרים". אבל את הסאה הוא הגדיש בהשתלחותו בפרופ' רפי ולדן, קצין-צנחנים, רופא הנשיא וסגן מנהל בית החולים שיבא, רק משום שהוא גם פעיל האגודה לזכויות האדם. איווט, המתסיס את המערכת הפוליטית ואת כל העולם נגדו, החשוד בעצמו ובפלילים ושמעולם לא שירת בצה"ל, אינו בוחל להוציא את דיבתו של מי שבוודאי תרם למדינה יותר ממנו.

את כל אלה שאינם בשר מבשרו מבקש עכשיו אביגדור ליברמן לכתוש בהבל-פיו, בהצעת-חוק מקארתיסטית להקמת ועדת-חקירה פרלמנטרית, זו שאמורה לבדוק את פעילותם של אלה שמפיצים, לדבריו, בדותות וכזבים ושמסיתים נגד המדינה וצה"ל.

אין זאת כי אם מזימתו של ליברמן מרוכזת ביעד ברור אחד: להרוס את ספיחי הדמוקרטיה, שעוד נותרו כאן, ולתפוס במקומם, מהר ככל האפשר, את רסן השלטון, כדי להוליך באמצעותו את העם שלנו לגן-עדן משיחי.