זר כי יגיע לתל אביב, ויסב מבטו השמיימה, יבחין בצלחות מעופפות שנחתו על גגות בעיר תל אביב.
צלחת אחת, או מנחת מסוקים על-פי המקומיים, הנראת כמו מגש דקורטיבי לעוגות עשירות, הונחתה על גגו של מגדל האשפוז שבבית החולים איכלוב.
צלחת שניה, מתוכננת בצורה נקיה ומושלמת ונראת כמו מאפרה מהסגנון המינימליסטי, חונה על גגו של בית המטכ"ל שסיום בנייתו קרוב.
מנחתי המסוקים העגולים נבנו על גגות מגדלים, ונתנו לקו הרקיע של העיר אופי עתידי, כמעט דמיוני. המנחת הראשון נבנה בבית חולים, בגין הצפיפות האורבנית והסמיכות התנועתית שגורמים לאיטיות וכבדות של כלי הרכב על הקרקע. פצועים ונפגעים יונחתו על המשטחים המעוגלים ויובהלו במהירות לפנים הבניין, מחלקו העליון והחשוף לחלקו התחתון המוגן והמוסתר. מנחת זה מיועד למקרי חירום העלולים לפקוד אותנו בעיקר עקב "המצב".
לעומתו, נבנה המנחת השני עבור מורמים מעם: מנהיגינו הצבאיים, שיהפכו מן הסתם למנהיגינו האזרחיים, בגלל אותו "מצב". טיסה זריזה במסוק מדלגת על פקקי הבוקר והערב, פותרת בעיות חנייה בסביבת המטכ"ל ואולי מסייעת בשמירת ביטחונם האישי של ראשי הצבא.
אולי יש פה גם כוונה מסויימת להדגיש את עליונותם של אותם ראשים: האטרקטיביות והרושם המוחצן שנובעים מההופעה הפתאומית מהאוויר, ללא נגיעה באדמה, מעין סופר-מן שיציל אותנו מאוייבנו, היישר אל צלחת בטון המצופה מתכת מבהיקה, וממנו ל"בור" האמיתי, לחדרי ישיבות מוצנעים או לאולמות היי-טקים ממוחשבים.
בעבר כל מתחם או בניין בעל חשיבות מדינית, ביטחונית, נשמר בסוד ולא ניתנה לו במה ואפשרות להיחשף בכלי התקשורת. כיום, לתכנן או לעבוד במתחם מורכב וסודי נחשב כקרש קפיצה או מנוף לשלב הבא, לתפקיד הבא בחברת סטארט-אפ מצליחה. פרסומו ופרסום מטרתו חשוף לכל, כמו צילום רנטגן, ונעשה עוד לפני בנייתו.
למכובדים למינהם, שמרגישים כי הם נמצאים "על גג העולם", הניתוק מהקרקע והכניסה הישירה למבנה, ללא הפסקה או זמן למחשבה, רק תעצים את הניתוק מהעולם האדמתי, העולם האמיתי.
חוסר קשר עם המציאות נובע מהמעבר המיידי ממרחב עילי אחד למרחב עילי אחר בעל איכויות ושימושים שונים. מהירות המעבר לא מאפשרת לאדם לעכל ולחשוב אודות משמעות הפיזית והתפקודית של המעבר. יציאה ללא שהות ממרחב פונקציונאלי אחד וכניסה למרחב אחר יוצרים קהות ריגשית. האם יזכרו המפקדים הבכירים את החייל בעמדת הש"ג למטה, או את האזרח הצועד ברחוב, או את חברו התקוע בפקק?
בזמן שקשה לפתור את בעיות התנועה שעל הקרקע ומתחתיה, קופצים בעלי היכולת לפתרון קל, ובורחים לתנועה שמעל הקרקע, באוויר הפתוח.
כמעט באירוניה, כלי הרכב בערים, הקפיצה את האדם למעלה, לטכנולוגייה כלי תעבורה אוויריים לשימוש בין ובתוך המתחמים העירוניים. המעבר האנושי מכלי מוביל קרקעי לכלי מוביל עילי היה יכול להימנע אילו מיקום המרחבים הציבוריים, השילטוניים והממשלתיים לא היה דווקא בשטח עירוני צפוף ויקר.
כל מבנה צבאי יכול היה להיות מתוכנן באופן אופקי במקום פתוח ומיושב בדלילות יחסית. פריסה אופקית יותר היתה משאירה את האדם על הקרקע, בכל המובנים, ומאפשרת לו לנוע ממקום למקום ללא כל מעצורים ופקקים הנוצרים מתכנון עירוני חנוק ועמוס.
העברת מקומות תעסוקה צבאיים וממשלתיים, השואבים לתוכם מדי יום אלפי אנשים, אל מחוץ לעיר הדחוסה, היתה משחררת את הלחץ, את הכבישים ואת האדמה היקרה בתוך המרחב האורבני הצפוף, לטובת האדם, לטובת איכות החיים של הכלל.
רבים היו מרוויחים משינוי כזה - בייחוד ערים פריפריאליות יותר, בהן זה היה יוצר מקומות עבודה ,מאיץ בניית תשתיות נוספות (מגורים, חינוך, מסחר) וגם עוזר בחיבור יעיל יותר למרכז הכלכלי והחברתי הן בעזרת רכבות וכבישים שהיו מחברים פיזית את הבסיסים למרכז הארץ, והן, אולי, על-ידי העתקת מגורים של אנשי הקבע לאזור הבסיסים.
מרחבים עיליים אופקיים, מרחבי תנועה אוויריים, שנוצרו עקב הצפיפות הקרקעית, יוצרים תנועה אווירית שעלולה להפוך במרוצת הזמן גם היא, לתנועה גדושה וצפופה. רחובות אוויריים, פסי תנועה ומשטחי עצירה ונחיתה מעל גגות הבתים, ייצרו "צלחות" נוספות וטכנולוגיה של כלי תעופה המסוגלים לטוס למרחקים קצרים מאוד, סוג של מוניות אוויר, וגורדי שחקים נוספים ייבנו ולו רק בכדי להיות תחנות הסעה, תחנות לירידה ועליה של נוסעים-טסים, מכלי התחבורה העיליים.
סיבוך תנועתי תעופתי, שעלול להתרחש עקב עומס, מזג אוויר או מצב בטחוני מסוכן, דורש פתרונות מקדימים, הרבה יותר יצירתיים ומורכבים מאלו המוצעים לבעיות שעל הקרקע. מגדלי פיקוח יוקמו במרכז העיר, הפיקוח על התנועה האווירית יהיה מורכב יותר ולא ניתן לאכיפה בדומה לתנועה הנעה על הקרקע.
למרות שמטרתם המוצהרת של המנחתים הללו היא עזרה לכלל, כנראה שיש קשר ישיר בין אופי הבניין המצוחצח והנוצץ, לבין האופי של האנשים העובדים בו. בעלי אמצעים יבקשו לבנות צלחות ומנחתים לשימושם הפרטי. הפער הכלכלי ייעשה וייראה ברחובות העיר.
סטיגמות חברתיות וכלכליות יקבלו מיימד נוסף. דגל נוסף השייך למעמד חברתי ייחודי יתנוסס מעל כל תחנה לכלי הסעה אוויריים. אלו שלמעלה יביטו למטה במבט מנותק. המשוטטים למטה לא יהיו למעלה. למעלה לא ימצאו את המשוטט העירוני הקולט מראות, ריחות, צעקות, רגשות, וחוויות הנמצאות רק על-פני כדור הארץ.
למעלה לא יהיו רחובות מלאי עיניים. ההמון שלמטה לא יוכל לתקשר עם הסביבה הריקה שלמעלה. הסביבה התחתונה מלאה ביצירות הטבע שאינן יכולות להמריא.
האם המרחב העליון שנשאר עד כה נוף טבעי, דינמי ויפה ייהפך בהדרגה למרחב תנועה של נוף מלאכותי? קווי התנועה האווירית, הכבישים העליים שייצרו משולשים אוויריים דמיוניים יהיו ללא סימון פיזי בשטח.
אבל, למרבה הצער, הפעילות המרובה והזיהום הסביבתי יורגשו היטב. המרחקים ממקום למקום יהיה קצרים ומהירים יותר בהשוואה לשכבות העירוניות התחתונות וההספק האנושי היומי ילך ויגבר ואולי יצמצם שעות וימי העבודה. הטכנולוגיה שוב קובעת את האסתטיקה של המקום במרחב.
גם הפעם, המכונות המעופפות והצלחות שיפוזרו סביבנו, יקבעו במתחם העירוני, את אורח חיינו, את הקצב ואת המראה של המחר.
