היפה והחנון בתרגיל המושחת

אתמול, ממש אתמול, קיבלתי דואר אלקטרוני מ"הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה". תשובתי הייתה: "חדש! ל'עבודה' יש במה ויש רעיונות... פרשתי מ'העבודה' לפני 3 שנים, וביקשתי מאז להסיר אותי מהתפוצה". מישהו שם הגיב בדוא"ל נעלב...

כמי שמכיר את כל הנפשות הפועלות בהיכרות אישית, אני מרשה לעצמי להצהיר: מתחת לתחרות הקשה בין רסיסי "העבודה" על "רעיונות", יש תחרות גורלית על כתרי היפה והחנון! בפוליטיקה הישראלית, שיש בה מעט מאוד אידיאולוגיה והרבה מאוד "תרגילים", תפוסים כבר התארים האירוניים "התרגיל המבריק" (כשרבין, בכהונתו הראשונה כראש ממשלה הודיע על התפטרותו ב-1970, כדי ליצור "ממשלת מעבר" ולמנוע משרי המפד"ל אפשרות להתפטר), ו"התרגיל המסריח" (שהדביק רבין לניסיונו של פרס להקים ממשלה צרה שמאל-חרדים ולהדיח את ראש הממשלה שמיר, ב-1990). אני מבקש להציע לתרגילו החדש של מפקד סיירת מטכ"ל המיתולוגי, התרגיל שלקח חמישה מנדטים של מצביעים תמימים שהצביעו ל"עבודה" ולמצעה - וקרבם לליכוד, את התואר: "התרגיל המושחת". ובתרגיל המושחת, יש עכשיו תחרות על כתרי - היפה והחנון.

מתחרים ומתחרות ב"יפה והחנון"

נתחיל עם חמשת הפורשים: בסיעת "העצמאות" מתחרים על כתר החנון שר החקלאות שלום שמחון, שמנסה כבר כשנה להיבחר - מטעם "העבודה"! - לראשות הקק"ל, ונכשל שוב ושוב; וסגן שר הביטחון מתן וילנאי, שרק החודש הודיע שהוא זה שיתמודד - מטעם "העבודה" - על ראשות הקק"ל... מאחר שקשה להניח שיתמודדו על התפקיד הקורץ מטעם "העצמאות", מעניין אם יצליחו להתאחד, וכחנונים אמיתיים יציעו את תפקיד ראש הקק"ל - לאהוד ברק...

נו, וברור מי ב"עצמאות" מתחרות על כתר היפה-ולא-ממש-חכמה (ואני מסתכן במודע בהאשמות בשוביניזם גברי): ח"כ עינת וילף - יפה באמת, משכילה באמת (ד"ר למדעי המדינה) ואהבלית באמת - שזה עתה נכנסה לכנסת וכבר הרימה את דגל הפלגנות והכלנתריזם; וסגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד, נאה גם היא, משכילה גם היא (עורכת דין) וקיבוצניקית, שהגיעה לכנסת בהחלטת מזכירות התנועה הקיבוצית, והצטרפה למהלך המושחת של ברק לכיוון הליכוד - בלי לשאול את שולחיה. עוד לפני שיוכרע על ראשו של מי יונחו כתרי היפה והחנון, הוכרע כבר על אלו כיסאות ינוחו ישבניהם של "העצמאים", מהיום: על כיסאות מכובדים יותר מאלו שעליהם נחו עד היום... וזו הרי בדיוק מטרת התרגיל המושחת.

נעבור לארבעת "המורדים". יפה אין להם. וחנון? ח"כ עמיר פרץ? לא ממש. ח"כ ראלב מג'אדלה? ממש לא. ח"כ איתן כבל - חם...חם... ודניאל בן-סימון? אחרי זיגזוגי התמיכה בנתניהו/יושב ראש סיעת "העבודה" בכנסת/תמיכה ב"מורדים"/פרישה לסיעה עצמאית/היכלאות בתוכה - מועמד ראוי לחנון.

גם בין ארבע ה"שאריות" יש תחרות על כתרי היפה והחנון. את כתר היפה קוטפת בקלילות ח"כ שלי יחימוביץ' - היא האישה היחידה ביניהם... אבל היא מועמדת ראויה גם לכתר החנון. רק חנון פוליטי, המקפיד כבר שנתיים לא לומר מילה על שלום, דמוקרטיה ושוויון אזרחי, מוצא עצמו היום לבד, בלי סיעה ובלי פלג... שר הרווחה (עד היום) יצחק (בוז'י) הרצוג, שהחזיק בכתר החנון בסיעת ה"עבודה" עד היום, משהזדרז להסיק ראשון מסקנות מהתרגיל המושחת ולהודיע על התפטרותו מהממשלה, ולגרור בכך גם את חבריו השרים בן-אליעזר וברוורמן - נחלץ בבת אחת גם משותפות בממשלת ליברמן וגם מתואר החנון. על שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (עד היום) בנימין (פואד) בן-אליעזר, הבוס של אורית נוקד, אפשר לומר הרבה דברים - מחנאי, אלוף פוקדי "הארגזים", סכינאי - לא חנון. לעומת זאת, השר לענייני מיעוטים (עד היום) אבישי ברוורמן - נשיא אוניברסיטה מוכשר שהפך לפוליטיקאי מנופח ומיעוט מבוטל בעצמו, היה מועמד רציני לתואר החנון, עד שתקע סכין בגב "חברו" הרצוג ומיהר להציע את בן-אליעזר כיו"ר זמני של ה"שאריות" (אם לא אני - לפחות לא המתחרה שלי...).