בין דת ללאומנות

רבים חושבים כי "מוסריות" ו"מתינות" חברו להחלטת שס לקבל את ה"גיור הצבאי" בחיוב. אך לא כך הם פני הדברים. אצל שס שולטים מספר עקרונות, שההלכה, ההשקפה והמוסר אינם חלק מהם. ראשית, בסיס קיומה של שס הוא הפוליטיקה של ההישרדות במעגל המשרות והכספים. שנית, למען המשך העיקרון הראשון, קיים עיקרון נוסף: "פני הדור כפני הכלב". דהיינו: התאמת ההשקפה לשלטון שנותן את המשרה והכסף, אף אם הדברים נוגדים את היהדות ואת ההלכה. זהו קונפורמיזם תועלתני חד וברור. פעם מפלגה זו הצהירה שהיא לוויינו של הליכוד, אחר-כך הפכה עורה והצטרפה לממשלת רבין ולהסכם אוסלו, עד כדי חבירה למרצ ב"הסתדרות הכללית" ולנתינת ידיה לשביתות עובדי הדת. לימים הפכה למפלגת ימין, אפילו ימינה לליכוד ול"סרוגים". ממפלגה לא ציונית מצאה עצמה שס ב"חטיבה הרוויזיוניסטית" ב"הסתדרות הציונית". ובמישור המוניציפלי - פעם פעלה עם הדתיים האחרים, בפעם אחרת התחברה למפלגת העבודה, ובפעם נוספת - לליכוד. בכל פעם ידעו ראשי מפלגה זו לתת צידוק השקפתי עם "פסק הלכה" בצדו, וגנבו דעתם של מאות אלפי יראים, שלמים ובעיקר תמימים.

והנה - חשבנו לעצמנו - הגיע רגע האמת, ו"הגיור הצבאי" יציב את שס סופית במקומה האמיתי. שהרי כולם (ובמיוחד שס) יודעים מה טיבו של "גיור" זה, מי הם האמונים עליו, ומהי מטרת ליברמן. בעוד שה"גיור" הרפורמי מציב את ההבדלים על השולחן, ה"פורים שפיל" הצבאי יערבב גרי חלומות לאומנים ואף אנטישמים - עם עם-ישראל. שס ניסתה בהתחלה להתנגד לעניין, אך משראתה שחבריה לימין הלאומני אינם מתייחסים אליה, החלו ראשיה לחשוש מעתיד השררה והכספים.

מנגד, ח"כ חיים אמסלם אמר בגלוי את דעתו ושיתף פעולה ברצון עם ה"גיור" החדש. בשס חששו שבבוא הבחירות, מסורתיים לא מעטים יברחו מהמפלגה לכיווני אמסלם, ה"סרוגים" והליכוד. קונפורמיזם "פני הדור כפני הכלב" חזר לפני שס, עד שהגיע "פסק ההלכה" הגואל, ובשס הסכימו לפתע עם "הגיור הצבאי". עכשיו שס לא תנודה מהמחנה הלאומני, עכשיו שס שוב תוכל להראות פרצוף פטריוטי ואוהד לצבא הכיבוש. עכשיו שס תוכל להתרחק עוד טיפה מתדמיתה החרדית, ולחסידי אמסלם היא לא תיראה יותר קיצונית ו"אשכנזית". בשס גם הבינו שאם ייפרדו שוב מהמחנה הלאומני, הפעם כבר לא יהיה להם לאן לחזור. רק ה' הטוב יודע באלו סיפורים מלעיטים העסקנים הללו את הגאון רבי עובדיה יוסף כדי שיסכים לעמדותיהם, על "כשרותם" של ה"רבנים הצבאיים".

שלטונות הכיבוש וצבאם יכולים לכפות הר כגיגית כדי שמעלליהם יוכשרו, והצבא יהפוך למשרד הגירה לאומני הרחוק מעין הביקורת (על-ידי הנחתת "חוקים צבאיים"). מסתמא שכך עשו גם לשס וכך גם קנו את שתיקתם של החסידים מאגודת ישראל (אגו"י). סיפור מלפני שנים מעטות יבהיר כיצד שס או אגו"י מוכרים את העקרונות היהודים שלשמם נשלחו לפרלמנט בעבור "נזיד עדשים" פוליטי ו/או כספי:

עבדתי אז במערכת עיתון חסידי, והכנתי כתבת תחקיר על "הרבנות הצבאית", עם עובדות מצמררות על "רבנים" צבאיים, על רמת ה"כשרות" הצבאית, ואף על עניינים שבגבול ההונאה והפלילים. העורך אישר את הכתבה, וקיבלנו גם את תגובת "דובר צה"ל". והנה עוברים שבועות - והכתבה לא מפורסמת. שאלתי את העורך על כך, והוא הסביר לי בגילוי לב ש"הצבא צלצל אלינו באופן לא רשמי ואיים שמוצרי הכשרות שלנו (לחסידות זו בד"ץ עצמאי) לא ייכנסו יותר לצבא. במקרה כזה יהיו לנו בעיות עם המפעלים שלנו, שיעברו לבד"צים אחרים".

נראה שסיפורים דומים הכריעו גם הפעם, לכיוון ה"פסיקות" החדשות משס או שתיקת אגו"י. לשתי הקבוצות הללו יש "הכשרים" עצמאיים ואף "רבנים צבאיים", ויחסי גומלין כלכליים עם הצבא.