אחת האמירות השכיחות, שמשמיעים פוליטיקאים ופובליציסטים היא, שאבד הכלח על רעיון "ארץ ישראל השלימה", וכי אין הוא משמש כיעד אידיאולוגי בר-יישום.
למעשה אין זה כך, רעיון ארץ ישראל השלימה חי ותוסס בליבותיהם של רבים וטובים, והנו הרעיון המרכזי של כמה מפלגות שמשום מה הן מכונות קיצוניות - נהפוך הוא, קיצוני הוא, לטעמי, מי שמוכן למסור חלק מארץ ישראל לעם זר.
ישנה מחלוקת רבת שנים, אם ארץ ישראל כולה היא מולדת העם היהודי ונחלת אבותיו מזה אלפי שנים, או שמא היא ארצם של ערבים, שרבים מהם היגרו לכאן במהלך מאות שנים, לסירוגין, מאז כיבושה על-ידי עומר, שר צבאו של החליפה אבו-בכר, בתחילת המאה השביעית לספירה, ועד למאה התשע-עשרה. הצד הערבי כולו אומר "כולה שלי" ומודיע, קבל עם ועולם, כי בכוונתו לחסל את מדינת ישראל וישנם יהודים האומרים "כולה שלי", אלא שישנם יהודים אחרים המוכנים לתת חלק ממנה לערבים על-ידי הקמת מדינה פלשתינית בהסכם או על-ידי התנתקות חד-צדדית, שמשמעותה גם כן הקמת מדינה פלשתינית.
ראוי להזכיר כאן את "משפט שלמה", עם היגד "הפוך על הפוך", קרי - הערבים אומרים כולה שלי וישנם יהודים האומרים לחלקה. האינטרפרטציה המתבקשת היא, כי מי שמוכן לחלקה אינו רואה בה את ארצו ומכאן הסכמתו לחלקה. רעיון דומה העלה מירון בנבינישתי לפני שנים רבות, בספרו המקל והרובה (אני מקווה שאני מדייק בשם הספר).
שאיפת ראש הממשלה שרון "להתנתק" מחבל עזה, המצויה עתה על סדר היום הציבורי והלאומי, מצביעה על עייפות המנהיגות שנבחרה לנהל את מדינת ישראל ולדאוג לבטחונם ולרווחתם של תושביה. משמעו של יישום שאיפה זו הנו הקמת מדינה פלשתינית בעתיד בהסכמת ישראל או בלעדי הסכמתה. גם אם יוסכם על פירוזה של מדינה זו לא יהיה ערך להסכמה זו, שכן על-פי המשפט הבינלאומי זכאית כל מדינה להגנה עצמית והסכמי פירוז עליהם חתמו מקימיה לא מחייבים אותה.
מעבר לתפישה הלאומית-ציונית, שאין עם נורמלי מנדב מרצונו החופשי חלק ממולדתו, אין ספק, שהקמת ישות פלשתינית ריבונית היא מרשם לחורבן ישראל, לאור ממדי הארץ הקטנים, תכונותיהם של הערבים אויבינו והצהרותיהם הגלויות. שלא יהיה ספק שכנופיות הטרור של המדינה הפלשתינית, אם תוקם, לא ישיבו את חרבן לנדנה אלא לאחר שיחריבו את מדינת ישראל ויהרגו בנו ככל שיוכלו.
זיקתם הלאומית והאזרחית של הערבים המתגוררים בארץ ישראל המערבית חייבת להיות, בהסכמה, לאחת מעשרים המדינות הערביות שמסביבנו. התייחסות מפורטת יותר לכך כלולה במאמרי "קווים להסדר הסכסוך היהודי-ערבי", שפורסם באתר זה ביום 11.04.04.
האמת היא, ככל שהיא מרה ונוראית, שהטרור הפלשתיני ניצח את ישראל בשתי המערכות האחרונות - האינתיפדה הראשונה הסתיימה עם חתימת הסכם אוסלו המטופש והאומלל והאינתיפדה השנייה הסתיימה עם הסכמת ממשלתנו למפת הדרכים הקטסטרופלית. את טרור האינתיפדות, וכל טרור אחר, צריכים היינו לשחוק עד דק בעוצמה רבה, למען יראו וייראו!
נכון, ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, אלא שחשוב מאוד ללמוד ממנה - במהלך אחת מהמלחמות שניהלו שתי מעצמות העל באזורנו, פרס וביזנץ, בתחילת המאה השביעית לספירה הנוצרית, כבשה פרס מיידי ביזנץ את ארץ ישראל והקימה בה, בין היתר בהשפעת מפקדים יהודיים ששירתו בצבאה, מדינה יהודית לא רחבת ממדים. מדינה זו בוטלה על-ידי הפרסים כעבור כעשרים שנה, כי הם נכחו לדעת שאין המדינה שהקימו מסוגלת לרסן את תושבי הארץ הלא יהודים, שעוררו מהומות דמים בלתי פוסקות בגין מדינה זו. הפרסים, שרצו עורף שקט לקראת המשך מלחמתם נגד ביזנץ, ביטלו, אפוא, את המדינה היהודית.
כזכור, גם נסיגת בריטניה ממדיניותה הפרו יהודית, עם פרסום הספר הלבן בשנת 1939, שצמצם כמעט באורח מוחלט את העלייה היהודית וקניית קרקעות על-ידי יהודים בארץ ישראל, ארעה לאחר שהיהודים בארץ לא הצליחו לדכא את המרד הערבי רווי הדמים שנמשך, גם כן, כשלוש שנים. גם נסיגת ארצות הברית, בשנת 1948, מהקמת מדינה יהודית ודרישתה שנסכים לנאמנות אנגלו-אמריקנית במקומה, חלה עת שגברו התקפות הערבים על היישוב היהודי ואיומי מדינות ערב, אלא שאז עמד בראשנו היהודי הגדול דוויד בן- גוריון...
האמור דלעיל ועוד -
אני מבקש להפנות את תשומת הלב לדברי הפילוסוף האנגלי אדמונד בירק. לאחר שהוא כתב דברי הלל למחוללי המהפכה האמריקנית במהלך מלחמתם בשלטון הבריטי, ביקשו ממנו גם המהפכנים הצרפתיים להתייחס אליהם. ואכן, נענה בירק לבקשתם אלא שהוא שפך עליהם "אש וגופרית" על שהרסו חלק מפריז ועל שרצחו את רובו של מעמד האצילים, באומרו שאין צרפת שייכת לדור המהפכנים אלא לאבות אבותיהם ולצאצאיהם בדורות הבאים!
זוהי האימרה שחייבים לשנן לכל אלה שמנדבים חלקים ממולדתנו לזרים!!!
הליכוד זכתה במירב הקולות שניתנו לה בזכות חוקתה, מצעי הבחירות שלה והאידיאולוגיה שלה משכבר הימים לפיהם, בין היתר, לא תוקם מדינה פלשתינית ממערב לירדן. אמירות כופרות ומזוגזגות, ערב הבחירות ולאחריהן, של אחד או יותר מהנבחרים, לא מצדיקות את התופעה שהליכוד אינו מממש את התחייבויותיו לבוחריו [אגב, עבודת הדוקטורט של כותב מאמר זה מתייחסת לנושא: "התחייבויות שמפרסמות המפלגות הגדולות בישראל, העבודה והליכוד, במצעי הבחירות שלהן ומימושן"].
הטענה של מחברי "מסמך ג'נבה" ורבים אחרים בשמאל, שערפאת, למרות היותו טרוריסט הגורם לרציחתם של יהודים, הנו מנהיג שנבחר ובשל כך הוא שותפנו לדיונים הם דברי הבל, בדומה לכך שאם היה נטען, במלחמת העולם השנייה, שהיטלר נבחר על-ידי הגרמנים, ובשל כך צריך לנהל עמו משא-ומתן.
באשר לאחיותינו ולאחינו היושבים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה - שמן העידית המה, חלוצים של אמת, ההולכים לפני המחנה ומהווים את האור הגדול בקצה המנהרה, יברך אותם האל וישמרם. מקום מפואר ורב-הוד שמור להם בהיסטוריה של העם היהודי.
חשוב לשנן את האפיגרף בספרה של אניטה שפירא חרב היונה, המצוטט מיצירתו של נתן אלתרמן "ליל המצור" מתוך שמחת עניים, היכול לשמש גם לתיאור הקורה בימינו אלה: הפורענות הצפויה אם לא תצליח התנגדות המחנה הלאומי האמיתי לתת חלק מארצנו לאחרים, לאמור: "… ליל מצרים, ליל ניסיון, ואת נכונה ולמודת ניסיון, ראיתיך נואשה ראיתיך חמושה, שריד ופליט לי ומצח נחושה… ראיתיך ואבין כמה דק התג שבין טרם-שואה וערב-חג…".
אני מתכוון להצביע במשאל נגד ההינתקות ואני מבקש מחבריי בליכוד ומעמיתיי באקדמיה להצביע נגדה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
