עזיבת ברק את העבודה: הספין האמיתי

בתוך כל המהומה והמבולקה של עזיבת ברק וארבעת הגמדים את מפלגת העבודה, מונה משה כחלון כשר הרווחה, וזו, בעצם, הידיעה המפוספסת של השבוע שעבר.

לא מסובך לדמיין שיחה של בנימין נתניהו עם מי מיועציו, או עם שר קפיטליסט בממשלתו, או, לחילופין, עם עצמו.

אני (ביבי): תשמע, כל הירידה הזו על ה"טייקונים" (בטון של 'מה רוצים מהחיים שלהם') עושה לי את המוות. לא מספיק שנאלצתי לאשר את דוח ששינסקי, אני גם צריך להתמודד עם הכחלון הזה שממרר את החיים לבעלי חברות התקשורת. כל יום יש לו המצאה חדשה.

עצמי (ביבי): טוב, אבל ששינסקי התקפל, לא?

אני: טוב, את הדוח המקורי שלו הוא הבין שאני בשום אופן לא יכול לקבל (מחייך לעצמו בהנאה).

עצמי: אז מה עושים עם כחלון? הנה הוא הצליח לקצץ את דמי הקישוריות בסלולר והוא לא נח. עכשיו הוא מדבר על חברות הכבלים והלווין, רוצה להכריח אותן לתת בחינם חבילות ערוצים. כל יום יש לו רעיון חדש.

אני: מה הוא חושב? יופי (במבטא מזרחי אה-לה דוד לוי): מקום ראשון בשביעיות. אני לא יודע איך לנטרל אותו. אני לא יכול לריב עם כל העולם.

עצמי: אבל, הוא לא צודק? הם מרוויחים מיליונים. לוקחים הביתה בונוסים אגדיים.

אני: צודק, צודק. מה זה מעניין אותי. הוא לא מהמילייה שלי. המליינים האלה כן.

אני: אז מה עושים?

עצמי: יש לי רעיון. צריך לדחוף לו תפקיד שלא ישאיר לו רגע להתעסק עם משרד התקשורת.

אני: נו, אבל מה? (מחייך בערמומיות) יש לי רעיון... הבנאדם כל הזמן רוצה לדאוג לחלשים, ל'עם' (במליציות)? אז שידאג להם. הנה, הרצוג עזב את משרד הרווחה.

עצמי: (צוחק בקול רם) וואלה רעיון. שידאג למסכנים. כל יום כיבוי שריפות. נכים, עיוורים, זקנים. נקנה לו חליפה של סמי הכבאי.

אני: (מתפקע מצחוק) כן, ויש העובדים הסוציאליים שמרוויחים גרושים, וכשאיזה מניאק רוצח קרוב משפחה, את מי מאשימים? אותי? לא, אותם. אז שירוצו אחרי הפקידונים של שטייניץ.

עצמי: אתה גאון. איך הצלחת לנטרל אותו. לא יישאר לו רגע בשביל (בהטעמה) ה"טייקונים". יופי, שיעזוב אותם בשקט.

אתמול (א', 23.1.11) הייתה הצבעה על הדרת נציגי ציבור מהדירקטוריונים של חברת החדשות, מה שיותיר את כל הכוח בידי הבעלים של ערוץ 2 ו-10. "הטייקונים". כחלון הצביע בעד.

ככתבת תקשורת בעבר, צלחתי את שרי התקשורת משה שחל, רפאל פנחסי, שולמית אלוני, לימור לבנת, פואד בן-אליעזר, ראובן (רובי) ריבלין ואפילו תקופה עם אריאל שרון. בתקופה הזו קמה התחרות נגד ערוץ 1 בדמות הערוץ השני. קמה ה"תחרות" בסלולר ובשיחות הבינלאומיות, והתחרות של יס נגד חברות הכבלים. בעצם, ברוב המקרים לא מדובר כלל בתחרות אלא במבנה מונופוליסטי מתוזמר ומתודלק היטב מכספינו, שהעשיר מאוד כמה בודדים. אחר-כך היו שם, בין היתר, דליה איציק ואריאל אטיאס. הראשון והיחיד שהעז לפעול נגד המבנה המעוות הזה של שירותי התקשורת היה משה כחלון, ועל כך מגיע לא שאפו רציני. ומה יקרה עכשיו? כן, הוא יהיה עסוק מדי...