מפחד מביבי וברק

המצב במדינה בכי רע, גם אם רבים צוחקים בדרך אל הבנק אם כדי לשדוד אותו (חחחחחח) או סתם כדי להפקיד את המשכורת החודשית המיועדת לתשלום חשבונות המשכנתא, החשמל, המים, הטלפון, הכבלים, הארנונה....

אבל גם את הנשמה מוציאים לנו בארץ הזו שיש כאלה שממאנים לקרוא לה מדינת עולם שלישי: ביורוקרטיה הרסנית בכמעט כל תחום, פוליטיקאים מושחתים שמשחיתים את נפש צאצאינו אותם אנו יוצאים מגדרנו לחנך לערכים, וכמובן - רצח, אונס, גניבות...

על כל "החגיגה" הזו מנצחת ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, וכנסת ישראל האמורה לפקח על השרים וראש הממשלה הזה - מאוחסנת למעשה בתוך הממשלה - כך שכל הביקורת נשארת בידי אדם אחד חזק בדיבורים וחלש בשיניים לאכיפת החלטותיו - מבקר המדינה.

במצב נתון כזה, מה שנשאר לאזרחי ישראל זה רק להתפלל לקדוש ברוך הוא (יש רבים שעושים זאת עם ספרי קודש בכל פינה ובכל מקום...), ולנסות לשכוח מכל מה שחוקת המדינה על הנייר מציעה - פשוט כדי לפחות לישון בלילה כמה שעות בשקט.

לו כאוס חיים זה היה מצב שהמשכו בקו אופקי בגרף החיים השיגרתיים - ניחא. המציאות מביאה אותנו לנקודות בהן מחד ממשיכים למשוך, ומאידך פה ושם נופלים עקב אירוע מוחי או דום לב או... ועולם "כמנהגו" נוהג. ככה לא ניתן להמשיך לחיות, והאמינו לי - זה לא בגללנו, כי זה פשוט בגללם, ומרצונם.

למה הכוונה?

הפוליטיקאים הלא מוצלחים הללו, גם הם אינם יכולים לישון על "זרי הדפנה" שחמדו מאיתנו ללא רשותנו המפורשת. שימו לב כיצד הם רבים ביניהם, כיצד הם רבים לפעמים אפילו עם עצמם. ממש קטסטרופה לשרוד ביניהם, כשהם בעצמם אינם יכולים לשרוד האחד ליד רעהו. והם בסה"כ - הכל. הם הנבחרים. הם המחוקקים. הם האוכפים. הם המוציאים לפועל.

ובכל זאת, הם אינם יכולים לגמור ולו יום אחד בלי לריב ביניהם, תוך פיזור כל הגועל נפש עלינו כרפש. מכאן הגעתי למסקנה, שאני מפחד. אני מפחד מאהוד ברק, בייחוד לאחר שקיבע עצמו בכסא שר הביטחון, למרות שהיום לא היה עובר את אחוז החסימה בבחירות כלשהן.

אני מפחד גם מביבי, ובעיקר כאשר יש לו שילוב "מנצח" עם ברק. שניהם לא הכי אהודים בימים אלה, והחידוד של השיח הפוליטי והציבורי לעבר אירן המתחמשת באטום למרות כל מיניי תולעים הנכנסות להם בין הרגליים - מביאה אותי לחיל ורעדה.

מה יקרה אם חס וחלילה יחליט ברק באישור אוטומטי של ביבי לצאת ולהתקיף את אירן על כוריה ומחולליה, הכל כדי להסיט את כל האנדרלמוסייה הפוליטית ציבורית מהם והלאה - לאירן?!. לא שלא היו תקדימים כאלה בהיסטורייה המאוד קרובה שלנו: אריאל שרון. האידיאולוג הימני הזה עשה תפנית של 180 מעלות שמאלה, "והבין" שבלי הינתקות מעזה אי-אפשר להגיע לשלום עם הפלשתינים...בדיוק באותו זמן, כדרך אגב, התדפקו על דלתו חוקרי משטרת ישראל... אבל עזבו, הכל היסטוריה, ולמי יש ראש לכך. אבל העניין עם ביבי וברק אינו היסטוריה. זה קרוב יותר להיסטרייה. בכנות, אני מפחד.

בכנות, אני לא סומך עליהם. בשיא הכנות, אני מפחד גם בשביל אלה היושבים בתא הטייס ומוכנים לפקודה. הכי אני מפחד בשביל ההורים שלהם...

מספרים שהפחד הוא מרכיב בריאותי מאוד חיוני להמשך קיומנו- אז בקרוב אצא להנפיק אותו בבורסה, שם נראה לי מתאים הוא הכי טוב לשיווק ריאלי. כך אהפוך פחד למרכיב קזינואי, ואולי בכך תבוא תרופתי לרגיעה טרם המכה.