חוצפת גמדה על גבי ננס

אך אל יהיו ח"כית זו ובן-זוגה קלים בעיניכם, כנושאי מסרים חינוכיים. ריצ'ארד גוטיאר (הבעל של וילף ואבי בנה. אסתקרן האם נימול?) זכה להיות חלוץ חינוכי! תיכון לעד עובדת היותו הראשון שקיבל לידיו ממש-ממש את מכשיר ה'אייפד' בישראל ("זה כבד ומבריק מדי") בזכות התמדה עיקשת בת עשר שעות המתנה! שיאנות זו מגמדת את אי-שליטתו בעברית ואת הימצאותו החלקית כאן בהיותו מגיש תוכניות טלוויזיה בבאווריה!

שכנגדו, הגברת חיברה ספרים חינוכיים בעברית המותאמים לדורנו. חזונה לתחלואי החינוך: "הרחקת תלמידים מפריעים מהשיעור, הורדת ציון בגלל התנהגות מפריעה או אלימה בכיתה, הגבלת יכולתם של הורים להיות במגע ישיר ויומיומי עם המורים והענקת גיבוי למורים על-ידי מנהלים" (מתוך האינטרנט). ושלא תטעו, היא איננה כל-כך שמרנית! חזונה החברתי מושתת על העולם הגלובלי (איך לא?) ואיפשור סמים קלים בשל... העלות הגבוהה של הלוחמה בהם (בל נשכח: יש לה רקע כלכלי: מנהלת קרן הון-סיכון ועוד). אגב, את מסריה אלו כבר שיננה, או ספגה, כחוקרת ב...'מכון לתכנון העם היהודי'!

לסיכום ולשם חובת המחאה: בוז!

נניח להרהורים נוגים הצפים במסגרת 'מדעי המדינה'; נעזוב גם את רחשי הלב על ה'דמוקרטיה הישראלית', אשר בעצם לאחר יסוד מפלגת 'קדימה להינתקות' לא יכולה להפתיע אותי יותר בתעתועיה. אני מפנה כאן אצבע מרשיעה כלפי אחת ה'גמדות' ה'עצמאיות', עינת וילף שמה. כפי שנמסר, היא מתעתדת להיות יושב-ראש 'ועדת החינוך' ו/או ועדת העלייה והקליטה של כנסת ישראל.

אני קורא בזאת 'להחרים' את כל פעולותיה הציבוריות בתחומים אלו כדמות שלילית מובהקת בהיותה נשואה לגרמני שאיננו יהודי (חושבני שגם לא התאזרח). קריאה זו אינה על בסיס דתי (יש בעלי עבירות גדולות מזו), ואפילו לא לאומי (יש 'בוגדים לאומיים' גדולים ממנה), ואפילו לא חברתי (יש ח"כים בעלי דוגמה אישית ירודה יותר). פשוט לא מסתדר לי ח"כית נשואת-תערובת. עדיין סלידה זו קיימת בקונצנזוס רחב (ואינני מדבר על 'זרע ישראל' בחברה דוברת השפה הרוסית).

ידעתי שבכנסת מכהנים גם ח"כים שאינם יהודים, מוסלמים ודרוזים למשל. לא אתפלא - ולא אוכל להתנגד - אם יקום מי מעולי חבר-העמים ויצהיר שהוא אישית מייצג בכנסת את מיגזר העולים שטרם התגיירו או החפצים לשמור על קהילתם הנוכרית, כאזרחים נאמנים. לפני חמש שנים פרסמתי מאמר תחת הכותרת "נלמד לחיות עם מיעוט נוכרי גדול, צאצאי העם היהודי" (הודפס בספרי 'ואוהב גר', הוצאת מכון 'צומת' תשע"א), ודעתי לא השתנתה. אבל, ח"כ או ח"כית נשואי-תערובת, ככה סתם, זה כבר למעלה מכוח סבלי. בפרט כשהם בעלי עזות וחוצפה להתהדר בנוצות 'עצמאות' ישראלית או יו"רות החינוך, העלייה והקליטה.

מורגלים אנו כבר במפלגות פוליטיות הבנויות על 'כוכב עליון' וסביבו משייטים 'נבחרים' מליגות ב' או ג' (ודרומה); חלקם מזוהים משכבר הימים עם אידיאולוגיית ה'מנהיג', חלקם חיילים-אלמונים שנבחרו בשל צייתנותם המובטחת, וחלקם אולי מלחכי-פינכה המקשטים את ה'רזומה' שלהם במותג MK (=חבר-כנסת) לשעבר.

בכנסת הנוכחית, ובקודמותיה, בולטת מפלגת 'ישראל ביתנו' באפיון 'המנהיג האידיאולוגי' ושבעת גמדיו פלוס נספחי ציבור שהצטרפו על בסיס ימניות פוליטית או ידועני המיגזר ה'רוסי'. בעבר זכורה לרע, מנקודת מבט זו ובכלל, מפלגת 'שינוי' שכללה לפיד, שני מצתים וכמה גפרורים. וההיסטוריה הפוליטית שלנו רצופה פירמידות כאלו.

גם תנועת שס מתפקדת במתכונת כזו, אלא שמנהיגה העליון באמת נמצא מחוץ לזירת הכנסת, והמולתה משודרת אליו בסינון גבוה. ובמאמר מוסגר אפרופו פילטר הסינון השסי; האם שמתם לב שכל הרבנים וראשי הישיבות שכיהנו כח"כי שס נדחו על-ידי הצנטריפוגה השסית? הרב יצחק פרץ, הרב יעקב יוסף, הרב יוסף עזרן ז"ל, הרב משה מאיה, הרב אריה גמליאל, ואחרון חביב שנקלע לצנטריפוגה הוא הרב חיים אמסלם. ללמדך שכנראה שיטת מנהיג-על אינה סובלת בעלי דעת-תורה החשודים בעצמאות.

זה עתה זכינו למפלגה מחפירה ודראונית, 'עצמאות' שמה, לא פחות! ביצועיסט המצוי ברִיק אידיאולוגי (וזו זכותו) הפתיע את שוחרי הדמוקרטיה וההגינות הציבורית בגרירת שני לווייתנים ושתי 'גמדות' פוליטיות, ו'סחט' משרות מראש הממשלה הצמא ל'יציבות'. עוצמת הדראון נעוצה בהתפלגות באמצע הכהונה, תוך בעיטה בבוחרים ובמוסדותיהם, בניגוד למפלגת ה'גמלאים', למשל, 'נהגי המוניות' או 'הדרך השלישית', אשר הבוחר ידע לפחות את מי ואת מה הוא משלשל לקלפי.

לקראת סיומה של פרשת משפטים, שכולה קודש לחוקי ישראל, נותרה משימת ביעור אחת; הפרדת שבעת העממין מתוכנו "פן יחטיאו אותך לי" [כ"ג, ל"ג]. על מלאכה זו הופקדה "הצרעה" [כ"ג, כ"ח] ובאזניי עולה הד למכות מצרים. שלא נדע...