רק הליכוד... לא יכול!

צריך להיות תמים באופן מחריד כדי להאמין שהליכוד יכול ורוצה להביא שלום, ורק ליברמן, ישי וברק מפריעים. על משקל המשפט "פורים יש רק פעם בשנה", אפשר לומר לליכוד "שלום יש רק פעם בחיים". המוטו והמצע של הליכוד מתבססים על עצירת השלום. לסיסמת הליכוד "שלום בטוח" יש לצרף מילה: "בטוח שלא שלום"... בליכוד למדו מהשלום עם מצרים שאסור להם לחזור שוב על ה"טעות", שעלתה להם גם בהחזרת שטחים והורדת התנחלויות, וגם בהפסדים אלקטוראליים כשקמו מפלגות "התחייה", "צומת", "מולדת", "ישראל ביתנו" ו"האיחוד הלאומי".

ב-1977 הליכוד היה בתחילת דרכו בשלטון. יוזמת סאדאת תפסה אותו בהלם, ועם שר חוץ שהגיע מ"העבודה" (משה דיין) ושר ביטחון שהתאהב בשלום (עזר ויצמן). אבל מאז עברו הרבה מים בירדן ובכנרת, וכשהליכוד בשלטון ללא מלחמות - יש רק משחקי תככים ואשליות לגבי "המשך התהליך המדיני". עבור לאומני הליכוד, מנחם בגין היה הקורבן הראשון של השלום, ופרש הביתה. תעתועי שרון במלחמת לבנון הראשונה הפכו לדרך החדשה-ישנה של "חירות"-הליכוד.

ואמנם, מאז בגין לא הייתה לליכוד אפילו יוזמת שלום אחת. את המשא-ומתן עם הפלסטינים, עם פשרות קטנות, ביצע שלטון הליכוד תמיד רק לאחר ששלטון "המערך"-"העבודה" קידם את היוזמה. במשך כעשור תקע ראש הממשלה הליכודניק יצחק שמיר את המו"מ עם הפלסטינים במשחקי אקרובטיקה פוליטית, ובמקביל שיתק גם את "המערך" ("העבודה"-מפם) עד 1992. רבין פרץ את המבוי הסתום בהסכמי אוסלו, ולאחר הירצחו היה אמור נתניהו, במחויבות לרציפות שלטונית, להשלים את השלום. בפועל הוא פתח את מנהרת הכותל - והסעיר את הפלסטינים וגרם לאבידות ישראליות ופלסטיניות, ואישר התנקשות במשעל בירדן - והסעיר את הירדנים. מראשית שנות האלפיים, כאשר הליכוד חזר להגה, השלום רק מתרחק. אפילו אריאל שרון - סמל הימין במשך שלושה עשורים - כשבחר בפינוי ההתנחלויות כדרך מדינית, אולץ לפרוש ולהקים את ליכוד ב' (בשפתו - "קדימה").

סוללת שמות רחבה מעטרת את מרימי נס מרד השלום בליכוד. רובם נאלצו לפרוש, או לחזור עם זנב מקופל ולסתום את הפה ולציית. כאלה היו עזר ויצמן, משה עמירב (זוכרים?), שלמה (צ'יצ') להט, רוני מילוא, דן מרידור, מנחם סבידור, דוד לוי, מאיר שטרית, ציפי לבני, אהוד אולמרט, וכאמור אפילו אריאל שרון. הח"כים החדשים של הליכוד למדו את הלקח, ולכן הם מתחרים זה בזה מי יטאטא יותר טוב את השלום והפשרה אל מתחת לשטיח הדמגוגי, ומי יהלום ויתבהם חזק יותר נגד ארגוני השמאל ונגד אומות העולם.

גם הסיפור שאביגדור ליברמן "מחשק" את הליכוד, יחד עם אליהו ישי ואהוד ברק, הוא עורבא פרח. זהו תרגיל ישן-נושן של הליכוד, להכניס לקואליציה שלו לוויינים מימין כדי לזעוק אחר-כך שידיו כבולות לוויתורים ולפשרות טריטוריאליות. כך עשה שמיר עם "התחייה" ועם "החישוקאים" שרון, דוד לוי ומודעי; כך עשה שרון עם "האיחוד הלאומי"; ומהם למד אולמרט מליכוד ב' - קדימה עם "ישראל ביתנו". הצמד נתניהו וליברמן חי ביחד כבר יותר משני עשורים - פעם בליכוד, זה כיושב-ראש וזה כמנהל הכללי; אחר-כך במשרד ראש הממשלה, הראשון כראש הממשלה והשני כמנהל הכללי של המשרד; וכיום בממשלה - האחד שוב כראש ממשלה, ועמיתו כשר החוץ. השניים מתרגלים כבר שנים את משחק "רב החובל הטוב ורב המלחים הרע".

אם מישהו חפץ באמת בשלום, עליו להניף את הסיסמה "רק הליכוד - לא יכול".