התרגום הארמי לפרשת תרומה

על ההבדל המהותי בין המשכן - שעליו מורחב הדיבור בפרשת תרומה ובין בניית בית המקדש עליו מדברת בהרחבה הפטרת השבוע - עומד הפרשן הקדמון יונתן בין עוזיאל של התורה לארמית. רבים המבקרים את המתרגם על חרות היתר שהרשה לעצמו בכך, שתרגומו רווי נימות פרשניות.

אך גם המבקרים את התרגום ימצאו ענין בתרגומו את הפסוק בפתח פרשת תרומה - "וַתְּדַבַּר אֶל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל: וַיִּקְּחוּ לִי תְּרוּמָה, מְאֵת כָּל אִישׁ יִדְבֵנוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי ". (שמות כ"ה 2) - המתרגם לארמית יונתן בן עוזיאל: "מִן כָּל דִּיתִרְעִי לִבַּיהּ וְלא בְּאַלְמוּתָה תִסְבוּן יַת אֶפְשָרוּתִי". התרגום מארמית לעברית: "מאת כל מי שיתעורר לבו, ולא באלימות, תקחו את תרומתי!!!"

התרגום לארמית של יונתן בן עוזיאל לא ירד אלינו מהספרות השמימיות, הוא נחצב בדם לבו של מתרגם שיש לו מודעות חברתית למה שנובע ממציאות חיים כואבת. מציאות חיים המחדדת במתרגם והוגה הדעות רגישות למראות של חיי היום יום. מכאן הלבוש הסוציאלי של תרגום הפסוק עם העוצמות של רגישות חברתית והתרסה - לא לאלימות שלטונית כלפי המוני העם.

יש מי שמצליף לעברו של המתרגם שהוסיף נדבכים הגותיים לתרגום. אני בין אלה שחולק כבוד למתרגם, שהעבודה ההגותית הלשונית שימשה אצלו כלי ביטוי לסולידריות חברתית. לפנינו סולידריות חברתית משולבת בקריאה לרשויות החוק להיות רגישים כלפי האזרח הפשוט ולא לנהוג בניכור, כי ניכור שלטוני הוא סוג של אלימות.

שרת חקלאות בישראל, גברת אורית נוקד, שמחייכת מאוזן לאוזן ואומרת לשדרנים אורלי וגיא מרוז, שהיא אינה יודעת מה מחירי הפלפלים שהוגשו לה כשי (עשרה שקלים לקילו!) זו אלימות שלטונית. כי לא מדובר בשרה שירדה אלינו מעולם האלים. מדובר בשרה שהיא אמא לילדים. אני רוצה להאמין שהיא מבשלת וטורחת כאחד האדם וכאחת האמהות. או שאני טעיתי - ואני טעיתי בגדול - היא באמת ספונה אי שם בעולם האלים ואינה יודעת, שהמצרך שהביאו לה כשי זוג השדרנים הוא אינו בהישג ידם של כל אם ואב בישראל של 2011, המבקשים להכין אוכל לילדיהם.

הניכור לאדם הפשוט מצד שררה שלטונית זו האלימות עליה מדבר מתרגם התורה לארמית. לבנות בית ראוותני על-ידי שלמה עם הפנים כלפי חוץ להפגנת עוצמות שלטוניות ולא משכן עם עולם של רוח כלפי פנים זו אלימות, כי היא נעשתה באמצעות "שְׁוֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת הָרוֹדִים בָּעָם הָעוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה" ועל כך יש להוסיף את "שָׁרֵי הַנִּיצָבִים לִשְׁלמָה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה".

האלימות השלטונית אותה מגנה מתרגם התורה לארמית אינה תחומה רק ב-ד' אמות של התרסה נגד שלמה המלך , אלא היא פורסת יריעת חיים רחבה , שצריכה לחייב אותנו גם באלה הימים . מחירים מופקעים למים, שזה מצרך בסיסי לחיי כל אדם, זה סוג של אלימות שלטונית, וכנגדה יש להתריס. כנגדה חובה להתקומם .

אני מייחל לחברה שאדניה נדבת הלב העולה מפרשת השבוע - פרשת תרומה - הדנה בבניית המשכן. אני סולד משררה, שמנווטת חברה על אדנים של אלימות שלטונית, כפי שעולים מהפטרת השבוע. נדבת הלב מקוטלגת אצלי בחברה, שיש בה רגישות חברתית וסלידה מקוטביות מעמדית.

נדבת הלב של פרשת תרומה יקרה לי. היא חסרה לחברה הישראלית בשנת 2011. מה שכן מקבלת החברה הישראלית ב-2011 במנות גדושות וחונקות, אלה המנות של "אֲדוֹנִירָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס", שלבו גס ואטום לאנשים המתקיימים מיגיע עמלם.