|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אל הקפיטליזם נוטה להגן על "יצירותיו הנשגבות" (בעלי ההון) ● אחריות, כבוד וערכים אינם מוזכרים בספר "התנ"ך לקפיטליסט", שמורכב בעיקר ממספרים ● שם תמצאו רק דיברה אחת: "החזק שורד והחלש חייב להיכחד"
|
|
כסף במקום פטריוטיזם [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
בשעותיך הקשות, רק אז אתה רואה מי הם חבריך האמיתיים.
שמתם לב מי היו הראשונים לברוח כאשר הצרות התחילו במצרים? היו אלה עשירי העם. אלה ש"יש להם מה להפסיד", כאילו לכולנו אין מה להפסיד במצב כזה. רבים מהם חיכו כמה שעות, על-מנת לראות "לאן נושבת הרוח", ומיד כשהבינו שסערה מתקרבת, עלו על המטוס הפרטי והשאירו את מדינתם לבדה ברגעיה הקשים ביותר. אם תרצו תוכלו למצוא אותם כרגע במרכז לונדון עושים שופינג. אותם גורמים שהיה להם חלק עיקרי ביצירת הבעיה, היו הראשונים לברוח כאשר הדרך שאותה הם הובילו קרסה.
אל הקפיטליזם נוטה להגן על "יצירותיו הנשגבות" (בעלי ההון). אחריות, כבוד וערכים אינם מוזכרים בספר "התנ"ך לקפיטליסט", שמורכב בעיקר ממספרים. שם תמצאו רק דיברה אחת: "החזק שורד והחלש חייב להיכחד" - זו המהות הערכית של האמונה הקפיטליסטית הברברית.
אל תטעו, גם אצלנו, אם חלילה וחס תתחולל קטסטרופה, מי שיהיו הראשונים לעזוב במטוסיהם הפרטיים יהיו בעלי ההון. הצרה היא שרובכם חושבים שזה בסדר, וכי גם אתם הייתם עושים אותו הדבר אם היה לכם מטוס פרטי בחצר.
פטריוטיזם אמיתי ניתן לזהות רק בימים קשים. רק אז אתם יכולים לראות מיהו פטריוט מהפה החוצה ומיהו פטריוט בלב ובנפש. מי שבורח מהמדינה בשעתה הקשה ביותר, ולא משנה מה התירוצים שלו, איננו יכול להחשיב עצמו כפטריוט.
בעלי ההון הם ילדיה של "מהפכת הגלובליזציה", בעבור רבים מהם הפטריוטיזם הוא דבר מה לשימושם של יחצ"נים ותו לא ("הייתי יכול להרוויח הרבה יותר בחו"ל, רק בגלל שאני פטריוט אני משקיע בארץ"). היום הם בתל אביב, מאוחר יותר הם טסים להונג-קונג, מחר יהיו בניו-יורק ומחרתיים הם כועסים על מישהו ומעבירים את מקום מגוריהם לפריס או לונדון. המציאות הבועתית שהם חיים בה מחלישה בהכרח את שייכותם למקום.
שבוע שעבר, בעקבות המהומות במצרים, היה נדמה כי חזרנו 60 שנה אחורה בזמן. שוב אנו מדינה אחת ללא חברים סביב לה. לאור המצב אני שוקל בימים אלה לנצל את "מהפיכת הפייסבוק" ולהחיות את תקופת המחתרות בישראל. אולי זה הזמן להקים מחתרת סודית חדשה שאת אנשיה אגייס בפייסבוק. נקרא למחתרת הזו "לכל מקרה שלא יקרה" (למש"י), מחתרת סודית שמגויסיה יקבלו על עצמם את התפקיד החשוב של קרקוע מטוסיהם הפרטיים של בעלי ההון בשעת מצוקה. מטרה בהחלט חשובה למורל העם ולהרגשת הצדק האוניברסאלי.
לדעתי חייבים גורם שידאג כי בעלי ההון בישראל ישארו פטריוטים, כפי שהם טוענים שהינם, גם בשעותיה הקשות של המדינה. האם אינכם סבורים שמן הצדק הוא שמי שהיה לו חלק כה מכריע ב"בישול הדייסה", אלה ששוכרים לוביסטים במיליונים על-מנת לעוות את הכרעותינו הדמוקרטיות לטובתם, יהיו אלה שגם "יאכל אותה" ביחד איתנו?
|
|
הכותב הוא מנכ"ל 'העמותה לדמוקרטיה מתקדמת'.
|
|
| תאריך:
|
08/02/2011
|
|
|
עודכן:
|
08/02/2011
|
|
אסף (שבי) גטניו
|
|
|
אני חייב בגילוי נאות, אין לי מניות באיקאה, אינני בעל ענין כספי כזה או אחר באיקאה, אך חשוב לי לשלוח זר ברכות להנהלת איקאה על עמידתה הנחושה להבטיח את שכרם של עובדיה. אודה, שזה היה מעמד מרגש לשמוע בשבת בבקר ב"קול ישראל" את אחד ממנהליה הבכירים של איקיאה, רון הדסי, מבטיח את דאגתה ומחויבותה של הנהלת החברה לציבור העובדים, בעוד הבנין עולה בלהבות והכבאים נאבקים עם אימת האש.
|
|
|
|
|
ההיסטוריה שאדם קורא מחר מתחילה היום. מה יהיה כתוב מחר על המיאוס הנורא של היום? האם יזכרו את אין ספור המילים שניתחו כל זווית אפשרית ובלתי אפשרית של תהליך מינוי רמטכ"ל בישראל שזחל לתוך חיינו מכוער, פעור, מוגלתי, והדביק את כולנו בזיהום שלא שיערנו את מכתו?.
|
|
|
|
|
האירועים המטלטלים את מצרים טרם שככו אך מספר מסקנות כבר ברורות. ראשית, הנשיא מובארק לא יצליח להחזיק במוסרות השלטון לאורך זמן. שנית, ובניגוד למתוכנן, שאיפתו של הראיס לכונן משטר מעין-מלוכני באמצעות העברת השלטון לבנו גמאל לא תצא בסופו של דבר אל הפועל. שלישית, הכלכלה המצרית, שזכתה לעדנה בעשור האחרון, תתקשה להתאושש. רביעית, והחשוב מכל, הצבא המצרי הִנו הגורם היחיד שביכולתו להשליט את הסדר ולהתגבר על הכאוס שנוצר.
|
|
|
|
|
העולם הערבי עובר תהפוכות גדולות בתקופה זו. פתאום, כמו משום מקום, בוקעת זעקת ההמונים שרוצים לחיות אחרת.
|
|
|
|
|
אל מלווין, חולה מאושפז במחלה סופנית (שמעון מימרן מיאקיש ופופצ'ה ומ-"מייק"), מגיע אדם, מורה בבית ספר שהתנדב לבקר בקביעות אצל חולה סופני ולעודדו. הניגוד בין המורה ההומו הרגיש (רועי הורוביץ, הלא נשכח מהצגת "שעונים"), והחולה הבוטה, הכמעט אלים, אך חסר אונים בגלל מצבו, הזועק את כאב הידבקו באיידס בגלל שמכר את גופו לגברים, גורם לו לגרש את המתנדב. אך הלה לא מרפה, חוזר ובא, ומממש את כל בקשותיו של מלווין.
|
|
|
|
|
