התקשורת ופיגועי הנקמה

קשה לי להשתחרר מהרושם, מאז חיסולו של "הגמד הרשע" ועוד יותר מאז חיסולו של רוצח הילדים ושונא היהודים ד"ר רנטיסי, שהתקשורת - במיוחד האלקטרונית, ממש מודאגת מהעובדה שהפלשתינים, וחמאס בראשם, לא מגיבים בזמן ומהר.

מהראיונות ברדיו ובטלויזיה של מספר עיתונאים עולה נימה, לפעמים אפילו ביקורתית, כאשר הם מראיינים אנשי חמאס ופת"ח, או קרובי משפחה של המחוסלים בשל העובדה שלא מבצעים פעולות נקמה. לדוגמא: "איך אתה מסביר שעברו 10 ימים מאז חיסולו של השייח' יאסין ועדיין אין פיגוע נקמה"?

שאלות בנוסח זה, בווריאציות שונות, נשמעות חדשות לבקרים, כאשר האינטונציה והמוזיקה לשאלות, אולי נשמעות מתחכמות ואינטליגנטיות - אך בפועל הן מגושמות, לא חכמות ונשמעות רע מאוד ממראיין ישראלי.

למעגל המראיינים, מצטרפים תמיד, פרשנים מומחים לענייני צבא ואיסלם - ומרגיעים אותנו כשהנקמה בוא תבוא, אולי קצת באיחור בשל הקשיים בסגר, פעולות השב"כ וצה"ל, התכנון והביצוע הדורשים זמן - ובכך מצליחים להרגיע את התקשורת וכמובן את המוני בית ישראל.

אין זו הפעם הראשונה שהתקשורת, עם כוונות טובות ומטרות חיוביות מצליחה לעשות את ההיפך מכך. זכורים השידורים האובססיביים ומפילי הפחד מלפני מלחמת עירק, על הטילים הכימיים, הנשק הלא קונבנציונלי והשלכותיו, עם פירוט מקסימלי, מה עלולים להשיג עם נשק ביולוגי מסוג זה או אחר.

ומי ששכח את התקופה בה היו רעידות אדמה קטלניות בטורקיה - התקשורת יצאה מגדרה להסביר לנו מה יקרה, כמה עלולים למות אם חס וחלילה, השבר הסורי-אפריקני, ישתולל לפתע. עד כמה הבתים שלנו לא מוכנים ולא נבנו בתקנים של רעידות אדמה.

ואם זה לא די - להזכירכם את שידורי "הפניקה" וההיסטריה של נציגי הציבור בליווי תקשורתי מאסיבי כמו ראש עיריית רמת גן וראש עיריית תל אביב וכמה מחבריהם - שעדכנו אותנו על בתי קברות המוניים בפארק רמת גן ובאיצטדיון בלומפילד - עד שממש נרגענו שיש מקום לכולם - רק אם סדאם חוסיין יחליט עם גבו אל הקיר לבצע את זממו הכימי.

אפשר להביא דוגמאות נוספות גם מתחומים נוספים - אך העקרון בכולם זהה: התלהבות תקשורתית לא מובנת דיה, להפיץ פאניקה והיסטריה במנות גדושות - גם במקומות ואירועים עתידיים לא מחויבי המציאות והכיסוי התקשורתי.

כדי להבהיר את עמדתי - אני לא נאיבי, לא מבקש להתחסד, מבין קצת בתקשורת, ולא רוצה עיתונות מטעם, או מוכתבת על-ידי פוליטיקאים ואנשי שררה או ממון. אני רוצה עיתונות מדווחת, סוקרת, חוקרת, מפרשנת - אך לא יוצרת עובדות ומצבים יש מאין, לא מתחכמת על חשבון הציבור, לא מפיצה פאניקה, במסווה של ידענות ופרשנות מעמיקה, אלא עובדות ומציאות תוך בקרה ואיפוק - ובהבנה שגם השומעים והקוראים הם בעלי מנת משכל ואינטליגנציה לא מבוטלים שלא נופלים מהמראיינים והפרשנים, שגם מבינים עניין וגם בעלי נסיון חיים.

במדינה קטנה כמו שלנו, בה האירועים והפיגועים משולבים בחיינו היום-יומיים וגם הפוליטיים, אין צורך בתוספת תקשורתית מיותרת של נושאים רגישים המטופלים בצורה בוטה ולא חכמה. והביקורת הנ"ל אינה רק לגבי כיסוי אירועים ביטחוניים, היא גם חודרת לתחומי חיים אחרים, כאשר התקשורת לוקחת לעצמה סמכויות נרחבות והופכת מחוקרת לשופטת ולפעמים גם מבצעת, מה שקרוי "שפיטה על-ידי עיתונות" של אישי ציבור ופוליטיקאים, תוך התעלמות "מחזקת החפות" ומחוקי היסוד, כמו כבוד האדם וחירותו ופרטיותו - והגיעה העת לביקורת עצמית ואיפוק מקצועי.

___________________

הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.