דן לכף חובה ודן לכף זכות

דן מרגלית, עיתונאי ומראיין ותיק, כתב בעבר ספר שנקרא כמדומני "ראיתי אותם", ומי שקרא את הספר, כמוני, מבין מיד כי שמו של הספר לקוח משמו של שיר שנכתב על-ידי המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק "ראית יתיכם שוב בקוצר ידכם" (בהמשך ניגע במילה "שוב").

מרגלית, היה חבר אישי של אהוד אולמרט במשך שנים, אבל כשהבין כי חברו, שנבחר ב"פוקס" לראשות הממשלה, לא מייעד לו תפקיד כלשהו בשירות הציבורי, אם בכלל, הוא החליט "להכנס" בו ואף לחשוף את שחיתויותיו-לכאורה, וזאת במסווה של אכזבה ממנו על-רקע מלחמת לבנון השנייה (מעניין מה עניין שמיטה למיטה?!). חלקנו האמנו לו, רובנו לא. בעיקר לאור העובדה שהסבריו נשמעו מעט מגוחכים: "האמת, לא ידעתי על מעלליו של אולמרט, למרות למעלה משלושים שנות חברות".

אין כיום בישראל מישהו שהוא יותר מושמץ משר הביטחון אהוד ברק, ובצדק. ההשמצות כלפיו הן נגזרת של השחיתויות בהן הוא מעורב. ובמקרים שלו אין לכאורה, כל עוד הוא לא מעמיד את עצמו ואת מעשיו לבדיקת הגופים והגורמים המוסמכים. כך שהוא אשם גם אם טרם הוכחה אשמתו. כולם זוכרים לברק את ההתחלה: הניסיון לטשטש את העובדה שהיה נוכח באסון צאלים א', שם נערך תרגיל של יחידה מובחרת שיעדה היה חיסול סדאם חוסיין בעירק, משם זה נמשך בעמותות הפיקטיביות ובמיליונים שגויסו על-ידי חברות קש והמשיך בניסיון של רעייתו השנייה נילי פריאל לנצל את קשרי בעלה כדי לעשות לובי לחברות ועל הדרך לקצור מיליונים וכלה בהעסקת העובדת הזרה והלא חוקית בביתם.

לאחרונה הוציא מרגלית, יחד עם שותף, ספר בשם "הבור". הספר עוסק ברמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי, שם הוא מוצג כמושחת, מניפולטיבי ולא מקצועי. הספר, גם בלי לקרוא אותו, הוא הגרסה של ברק מול זו של אשכנזי, שרובה טרם נמסרה או טרם פורסמה. למרגלית זה לא מזיז. גם על הילד שהוא גורר אחריו, ד"ר רונן ברגמן, זה לא עושה רושם ולא מריח מסריח. מבחינת השניים, הם ישימו על המוקד את אשכנזי יהיה אשר יהיה, ולא חשוב אם הם עושים זאת בשליחותו של מי שהשחיתויות לכאורה של אולמרט מחווירות מול אלו שלו - ברק.

עד אשר מרגלית יתנצל או יחטוף תביעת דיבה, כדאי כבר עכשיו לשנן את הטקסט הבא של מנחה "ערב חדש", טקסט שייאמר על ידו, מן הסתם, כאשר גם לפרקליטות יימאס מהאיש המושחת שהוא מייצג "חינם", ברק: "נכון, הייתי חבר של ברק, עקבתי אחריו, אבל מעולם לא האמנתי שהוא יהיה קשור בכל כך הרבה שחיתויות שגם יוכל להסתיר אותן ממני, מבני משפחתו, מחבריו ומכולי עלמא".

מרגלית יקירי, אתה ראית אותם בקוצר ידם אמנם, אולם רק בדיעבד, ואילו אני רואה אותך בקוצר ידך ב"שידור חי", כמו כל עמך ישראל, אבל לך זה לא מזיז. מעניין מדוע. לי יש הסבר אחד, קטן, שאינני בטוח בו, אבל אנסה בכל זאת, בתקווה שלא אגרום עוול למי שלא ראוי לכך. בשנת 2001 הועלה אחד מסגני האלופים בצנחנים לדרגת אלוף משנה. מדובר בלוחם אמיץ ומוכשר אמנם, אבל לצה"ל זה לא הספיק כדי לקדם אותו, ולכן למעלה מעשור הוא עונד על כותפותיו רק שלושה פלאפלים. מה גם שלקצין הזה יש פה בגודל של מנחת מטוסים.

השבוע החליט שר הביטחון ברק לאשר לרמטכ"ל הנכנס בני גנץ את כל ההמלצות להעלאה בדרגה של קצינים שהומלצו על-ידי גבי אשכנזי, למעט אחד, של אל"מ ארז וינר, שהיה עוזרו האישי של אשכנזי. רוצה לומר: קידומו של אל"מ, מה שלי לא היה ידוע עד כה, נתון בידיו של שר הביטחון. וזה מוביל אותנו לשאלות הבאות: האם גם קידומו של אותו אל"מ, שהפעם האחרונה שבה הוא קודם הייתה לפני עשור, תלוי ברצונו הטוב או הרע של שר הביטחון?! נזכור נא: מי שכל כך משווע לקידום בדרגה הוא לא אחר מאשר אהרון חליווה, חתנו של מרגלית (נשוי לבתו), שלאחרונה התבטא בגנות ישיבות ההסדר וזכה לקיתונות של צוננים גם מרא"ל ב(מיל.) גבי אשכנזי?

ומילה לסיום: מרגלית נחשב בעיניי לאורים ותומים בתקשורת במשך שנים. לא עוד. מלחמתו המכוערת באהוד אולמרט, המעבר לכתיבה בחינמון "ישראל היום", מלחמתו המכוערת להמשיך להנחות את ערב חדש ודביקותו באחד השרים הכי מושחתים שכיהנו אי פעם בממשלת ישראל, השר ברק - הפכו אותו בעיניי למוקצה מחמת מיאוס וביאוס.

ואילו ביאליק, מן הסתם, לו היה חי בתוכנו, היה כותב לצמד-חמד מרגלית את ברגמן את המילים הבאות: "... ומה-שפך התמיד מעל כל-במה על קודקודיכם, זרמת מלים נבובות, מזרת מוץ ונערת, להפך יקר הגיגיכם לשיקוץ משומם ולתועבה? מי הפריח בבשרכם, להמקו, צרעת מתנבאים נכפים, טמאי נפש מתקדשים, שבע תועבות ושמונה שרצים בלבם, המשוועים כל-היום, אחוזי עווית ומרתיחי קצף, לגדלות, ובתפשם בפיהם את-המרבה ובתבעם אותו מזולתם, נפשם תרועה, וידם לשכר, כאלו כבר בצעוהו; ומי השליח בכם להקת חורצי עט ולשון, עדת נגועי אלוהים, אכולי משטמה ומזי קנאה, לסכסך אתכם איש באחיו ולהאכילכם את-בשרכם ולפגל עליכם כל-קדש בהבל פיהם ובמגע אצבעם? מי התיר אגדתכם ויחצנה בין נערים אווילים?"