מהלך ההינתקות מבשר את בואו (באיחור של 30 שנה), של היום השביעי במלחמת ששת הימים, יום ההתפכחות מהחלום המשיחי של ארץ ישראל השלמה, והתכנסות חזרה לגבולות שיבטיחו את קיומו של המפעל הציוני, גבולות של מדינה יהודית דמוקרטית.
בשונה מהחשיבה הביטחונית שעומדת מאחורי הקמת גדר ההפרדה, ביסודו של רעיון ההינתקות עומדת חשיבה אזרחית ומניעיה לאומיים: בלב קרוע מודים כאן כי מפעל ההתיישבות בשטחים מסכן את המשך קיומה של המדינה.
רבע מיליון אזרחים ייאלץ לקבל את הכרעת הרוב, שוויתר על חזון ארץ ישראל השלמה ומבקש לסיים ללא דיחוי את השליטה הצבאית באוכלוסייה עוינת בת שלושה וחצי מיליון פלשתינים חסרי זכויות אזרח. קהילות משגשגות בנות 30 שנה ובהן מוסדות חינוך וחברה, מתנ"סים ומפעלי תרבות, קהילות שחנכו את בניהן לתרומה, לבניין, ולאהבת הארץ, רבע מיליון אזרחי המדינה, שהטביעו חותמם בכל שדרות האוכלוסייה - במערכות החינוך והחברה, האקדמיה והצבא - מפעל חייהם עומד בפני קריסה.
צריך יהיה ללוותם בתהליך האבל על שברו של החלום. אבל צריך לזכור כי גם בתוך גבולות ארץ ישראל המציאותית, זו המתפשרת על שטחים למען המטרה של מדינה היהודית דמוקרטית - יש מקום לערכים של הגשמה, התיישבות ותרומה, בצד ערכים של הומניזם ודמוקרטיה. עוד רבה הדרך ורבים המעשים שצריכים להיעשות על-ידי מי שחרד לדמותה של המדינה ולעתידה.