קוצבים את עונשו

הבעת דעה היא כמובן מיסודות הדמוקרטיה. אך כמו כל חופש בכל מדינה דמוקרטית, גם לה יש גבולות. כשם שחופש העיסוק אינו מתיר לעסוק בפשיעה, כך חופש הביטוי אינו מתיר לחשוף סודות מדינה, להוציא לשון הרע או לעבור על חוק הסוביודיצה. אלא שהתקשורת, היודעת לדקדק כחוט השערה בכל מ"ר של יואב גלנט ובכל תנועת שפתיים של חיים רמון, שוכחת לגמרי את הכללים והחוקים כאשר מדובר בה עצמה.

חוק הסוביודיצה בוטל ברובו לפני מספר שנים, אך הוא עדיין חל על הליכים פליליים. אפשר לטעון מכאן ועד בכלל שהוא מיושן ואינו מתאים לעידן המידע המודרני. אולי כן ואולי לא; אבל כל זמן שהוא בספר החוקים - והמחוקק הביע במפורש את רצונו בכך שיחול על הליכים פליליים - חובת הכל לכבד אותו. כן, עמיתי העיתונאים, זה חל גם עליכם.

אני יודע שיש לא מעט עיתונאים וכלי תקשורת הסבורים שהם מעל החוק. הארץ התנהג כך בפרשת קם-בלאו, ידיעות אחרונות מתנהג כך בפרסום סודות המדינה פרי עטו של אהוד אולמרט, אילנה דיין עשתה זאת בפרשת סרן ר'. אבל אין זה אומר שצריך להשלים עם המצב הזה.

התקשורת לא יכולה לדרוש מאחרים את מה שאינה דורשת מעצמה. אין לה שום זכות מוסרית וציבורית להרים את דגל שלטון החוק ביד אחת, בעוד בידה השנייה היא עצמה מטילה דגל זה ארצה. חז"ל אמרו על מצב דומה: "טובל ושרץ בידו". ועוד אמירה של חכמינו היפה לענייננו: "טול קורה מבין עיניך".

מאחר שהתקשורת כנראה לא מבינה את זה, ומאחר שברור שהיא מתעלמת לחלוטין מדבריו של בית המשפט בפסק דין קצב, אין מנוס מלטפל בכל האמצעים החוקיים במי שמצפצף על החוק בכלל ובמקרה הנוכחי בפרט. הפתרון היחיד הוא שהשופטים ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח יפנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשטרה, בבקשה לפתוח בחקירה ספציפית כלפי אמצעי תקשורת ועיתונאים הממשיכים להפר את חוק הסוביודיצה.

מה הסיכוי שהם יעשו את זה? שואף לאפס. הרי גם הם יודעים שאותה תקשורת יכולה לרומם אותם היום ולהשפיל אותם מחר, במיוחד אם יהיה לה חשבון אישי איתם. אז תחשבו רק על זה: היום עושים את זה לקצב, מחר יכולים לעשות את זה למישהו קרוב אליכם או אפילו לכם.