הניסיון המדאיג (מאוד) של ציפי לבני

מספר סקרים שפורסמו לאחרונה מצביעים על מגמה ברורה – הליכוד נחלש, קדימה מתחזקת, העבודה (עם אהוד ברק ובלעדיו) מתרסקת. סיכוייה של ציפי לבני לנצח בבחירות נראים טובים, ובכל מקרה היא מהווה כיום את האלטרנטיבה היחידה לבנימין נתניהו. הפיכתה של לבני למנהיגה הבלתי-מעורערת של מחנה המרכז-שמאל, היא עלבון צורב למחנה זה המהווה (כמעט) חצי מהעם.

אחת הטענות המקובלות המועלות נגד לבני, נוגעת לחוסר ניסיונה. אילו זאת הייתה הבעיה, ייתכן שדווקא היה ראוי להעניק לה אשראי, אלא שהטענה הנ"ל מנותקת מהמציאות. הרזומה של ציפי לבני הוא אחד מהעשירים בפוליטיקה, ישנם כיום אולי שניים-שלושה אנשים שנשאו במספר כה רב של תפקידים. מאז נבחרה לכנסת בשנת 99', כיהנה לבני כשרה בלא פחות משישה משרדים: פיתוח אזורי, חקלאות, קליטה, בינוי ושיכון, משפטים וחוץ. לכך ניתן להוסיף את כהונתה בשנתיים האחרונות בתפקיד החשוב של יו"ר האופוזיציה, ממנו זינקו בעבר יצחק רבין ז"ל, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון לראשות הממשלה. הנישה היחידה שאולי חסרה לה היא במישור הביטחוני, אולם גם כאן יש לזכור כי בשלוש שנותיה כשרת החוץ הייתה שותפה עם אהוד אולמרט ואהוד ברק ל"מטבחון" המצומצם בו נפלו מרבית ההחלטות הקריטיות בתחום זה.

למרבה הצער, חרף מגוון התחומים בהם עסקה, לא ניתן לזקוף לזכות לבני אפילו מהלך משמעותי - שום רפורמה משמעותית, חקיקה מהפכנית, מהלך משנה מציאות יחיד לרפואה אין ברזומה שלה. התפקיד הבכיר ביותר אותו מילאה היה כאמור שרת החוץ; לעמדה זאת הגיעה כאשר היא כבר במעמד של מספר שתיים בממשלה ובקדימה. במעמד כה בכיר, קשה להבין עד היום מה היה תפקידה במלחמה הכושלת שהובילה ממשלתה. מצד אחד - ישבה בכל הפורומים והדיונים החשובים, מצד שני - עם סיום המלחמה קראה לאולמרט להתפטר ושאפה לרשת אותו - מהלך בזוי וחריג, שהרי הייתה סגניתו במהלך המלחמה ולכן היא שותפה מלאה באחריות לכל התוצאות. מצד שלישי - קריאתה הנחרצת התפוגגה באוויר תוך מספר שבועות והיא הוסיפה לכהן בחינניות שנתיים וחצי נוספות תחת אותו ראש-ממשלה שלו קראה להתפטר.

ביתרת כהונתה ניהלה משא-ומתן עלום מול אבו-עלא, סדרת מפגשים שלא הובילו לשום תוצאה מעשית. מסמכי "ויקיליקס" חשפו כי במסגרת השיחות הציעה לבני להעביר שלושה כפרים חצויים לשליטת הרשות. ברור כי לבני לא התכוונה להצעה ברצינות, אלא העלתה אותה כסוג של "בלון ניסוי", שהרי אין עוררין על כך שהיא אדם אינטליגנטי ורציני. כל מי שמכיר את התסבוכת הקשה הנוגעת לאיחוד כפר רג'ר הקטנטן המאכלס 2,000 תושבים, יודע שלהצעה כזאת בנוגע לשלושה ישובים גדולים בהרבה (במקרה של בקה אל-גרבייה רק בצד הישראלי ישנם 20 אלף תושבים) אין שום סיכוי לעמוד, לא במבחן המציאות ולא במבחן החוק הבינלאומי. "חילופי אזרחים" שרירותיים במסגרת הסכם שלום הם דבר שלא נעשה מאז מלחמת העולם הראשונה, אז היה הסכם כזה אחת העילות המרכזיות לפתיחת המהלך של היטלר שהוביל למלחמה גרועה בהרבה. אפילו איווט ליברמן לא מעז לדבר על "חילופי אזרחים" ומסתפק ברעיון של "חילופי שטחים". אך ברור לכל כי העובדות הללו ידועות ללבני ולכן אין סיכוי שהיא התכוונה ברצינות לרעיון, אך אם מתממש הסיכוי הקלוש שאכן חשבה כך – אבוי לבושתה, אחד מעוזריה חייב בבהילות להסיר את הכיסוי מעדשות המשקפת שלה. בכל מקרה, למעט אותה הצעה תמוהה, לא הייתה ללבני שום השפעה משמעותית על הממשלה, השפעה מן הסוג שהיה בתפקיד זה בעבר לשמעון פרס בממשלות רבין ושמיר, ואפילו לדוד לוי בממשלות שמיר ונתניהו.