בתוכניתה ביום שישי שעבר ניסתה ג'ודי
שלום-ניר-מוזס, בשיחה עם עיתונאי מ
מעריב, להסיר את האדישות של מעמד הביניים בישראל כלפי ההקצנה שעוברת החברה הישראלית בפערים בין עשירים לעניים. זאת, למרות שבכל שבוע מודיעים לנו על צמיחה של 5.5% - שבהם אנו לא מרגישים בחיינו.
לפני שארשה לעצמי להשתתף בשיחה ההיא, דרך מאמר זה, אומר שלמרות שג'ודי באה מרקע של משפחה עשירה ומבוססת, פוליטית וכספית, אני נהנה מדי שבוע להאזין לתוכניתה, שלא חוסכת בביקורת ובהעלאת נושאים חברתיים לסדר היום, בצורה עקבית ומעוררת כבוד.
ברצוני לתאר מצב עניינים שאליו הגענו כמו במשחקי מבוך. העולם הקפיטליסטי מצליח לבנות בינינו חומות וגדרות. אומנם אלו אינן חומות פיזיות - כגדר ההפרדה בינינו ובין הפלסטינים, או כסוללת העפר בין הווילות של קיסריה לכפר ג'יסר א-זרקה. אך החומות קיימות, חלקן פסיכולוגיות וחלקן כלכליות, וכל הזמן הן מכוונות אותנו ללכת קדימה, לא לחשוב כאשר מקבץ ענק של פחדים מלווה אותנו. וכך אנו תמיד במצב של עייפות וריקנות, והתחנות האחרונות שלנו הן תחנות הבידור של הטלוויזיה בסוף היום.
כמעט שאין מדינה בעולם שיש לה מקבץ של פחדים המשותפים לכל התושבים - כמו ישראל. מפחדים, ועוד איך: פחד ופרנויה כלפי טרוריסטים, פחד ואי-אמון בערבים הנחשבים לגיס חמישי, פחד מסוף העולם ומהתחממות כדור הארץ, פחד מעצירת העלייה ומהתבוללות, פחד מאנטישמיות מתחדשת, פחד שישכחו את השואה, פחד מפני "כל העולם נגדנו", פחד מרמת השחיתות של הפוליטיקאים, פחד מאובדן מקום העבודה, פחד מהזר ומהמהגר, פחד מגבול הצפון ומעזה ומהגדה, פחד מהשמנה, פחד מ'
האח הגדול' (ארצות הברית) שיום אחד יפקיר אותנו, פחד משפעת העופות והחזירים, פחד מריבוי הילדים של הערבים ושל החרדים, פחד מסרטן הפלאפונים ומתאונות הרכב, פחד מנוכלים ומחברות הגבייה, פחד מאי-היכולת לשלם עשרות אגרות ומס ההכנסה ומע"מ, פחד לעשות שלום עם הערבים, פחד מלאבד את הדת היהודית, ופחד מלהיכשל לעצור את הדת המוסלמית.
כל הפחדים האלה מצריכים מערכת של פיקוח בכל מקום, ומצדיקים את בניית החומות. אלילי ההון מודעים לעניין, הפוליטיקאים גם הם מודעים, וכך נוצרת כאן שותפות סמויה של בניית חומות - בכל גזרה, בכל סופרמרקט, בכל שכונה, בית חולים או בית משפט, בכניסה למשרדי ממשלה ומועדוני לילה, במגרשי הספורט ובבנקים, בבתי הספר ובתיאטרון. בכל פינה בחיינו קיימות חומות הפרדה מפני משהו שעלול לפגוע בנו, ולכן עלינו ללכת כל הזמן קדימה, ולא לשאול שאלות. עלינו לקבל כל גזירה כמובנת מאליה, כולל העלאת מחיר הדלק ותשלום אגרת הטלוויזיה. החומות, כאמור, אינן בנויות רק נגד הערבים, אלה גם בינינו - בין האליטות שמקדמות את עסקיהן, כאליטה הצבאית והפוליטית. אנשי ההון מצליחים ליצור חומות בין עניים, מהגרים, ערבים, נשים, פקידים ומזרחיים; חומות בין פריפריה ומרכז, בין דתיים ולא דתיים. אנשי ההון, לצד הפוליטיקאים והאליטה הפיקודית, מצליחים לחיות בקהילות משלהם על-ידי ה"שיטוריזם" המוגזם. וכך נבנה לו הניכור המתמשך, שיביא בסופו של דבר לחברה רכה מבפנים, ללא חוזק של ערכים.
בסופו של יום, כאשר כולם יהיו מופתעים, יגידו שהיה עלינו להגביר את הפיקוח וה"שיטוריזם", ושלא עשינו די - במקום לסמוך על מערכת תרבותית וערכים משותפים, שהם, בעיניי, החוסן הלאומי היחיד של המדינה.
