ליעקב שתי נשים. האישה הראשונה לאה - שנואה, והאישה השנייה רחל - אהובה. יעקב, כאחד מאבות האומה, מועד מעידה כואבת במתן מופת של קיום דפוסי משפחה. רעייתו לאה היא שנואה, הגם שהיא אם ילדיו, ומדוע שנואה לאה? כי עיניה "רַכּוֹת".
במדרשים רבים אנחנו חשים את המצוקה של בעלי המדרש, כשהם מתייחסים לביטוי "עֵינֶיהָ רַכּוֹת" כמקור הסיבה להיותה אישה שנואה בבית יעקב. ורבים חשים שזו סיבה שאינה עומדת במבחן הביקורת. לא מעטים מבקשים לסנגר דווקא על יעקב, אביא רק דוגמה אחת - רבי שמחה בונים מפשיסחה בספר "קול שמחה" מציג את לאה "כִּשְנוּאָה עַל עַצְמָהּ, כְּדֶרֶך צַדִּיק אֲמִיתִי שֶׁתָמִיד רוֹאֶה בְּעַצְמוֹ מִגְרָעוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת וְשוֹנֵא אֶת עַצְמוֹ". מדרש מתוחכם שהוציא את לאה כאישה השונאת את עצמה, ואינו מטיל דופי ביעקב, כמי שנוהג באלימות נפשית כלפי אישה שהוא מגלה שנאה כלפיה.
לפנינו דוגמה לפירוש דחוק, שמתוך מצוקה לטהר את יעקב, מטילים על האישה אשמה כמי שנגועה בשנאה עצמית. היא אינה אישה העוברת התעללות נפשית במחיצת בעלה. יעקב אין בלבו, כביכול, שנאה כלפי לאה, זו היא שאחוזה שנאה עצמית. יש בה שנאה למגרעותיה. הבעל יישאר דמות אידילית, למרות שמגרעותיו מגדישות את הסאה. הוא משקר לאביו העיוור, ולכן כל החיים השקר רודף אחריו וילדיו משקרים לו.
יעקב נכשל כאב וכמחנך, בהעדפה גלויה של בן אחד על יתר הבנים. הבנים כורעים תחת נטל העבודה הפיזית הקשה, ורק בן אחד אהוב משוחרר מכל מטלות הבית והוא מהלך לו ביהירות ובהתנשאות בכתונת פסים נקייה. הבית עולה על שרטון של שנאת אב לאישה ולסכסוכים קשים בין הבנים. אצל האבא האלימות כלפי האישה היא נפשית, אצל הבנים היא עולה מדרגה ולובשת אופי של אלימות פיזית מחרידה רוויה שנאה.
לב שבור - הוא לב שלם
כאשר עוקבים אחר השמות שנתנה לאה לילדיה, אנחנו מתוודעים לסערת הנפש של לאה, האישה הדחויה, אחת מארבע האימהות שלנו. בכל שם שהעניקה אנחנו פוגשים אישה ואם מושפלת ודחויה, אישה הצמאה לאהבה בחייה. הבן הבכור, ראובן, גדל מתוך ידיעה ששמו ניתן לו מתוך ציפייה של אימו להיחלצות מהמצוקה של אישה דחויה על-ידי אביהם - "כִּי עַתָּה יֵאָהֲבֵנִי אִישִׁי". שמעון מלווה אותו תחושה קשה כי אימו נתנה לו את שמו - "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׁנוּאָה אֲנִי". לוי - "עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי". יהודה - "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'". כשלאה מעניקה את השם יהודה, היא כבר בשלב של השלמה והתפייסות עם מצבה הקשה. יש בה צורך להודות ל-ה' על מעט הטוב שקיבלה. אין בליבה טרוניה כלפי אלוהי מרום על הרע, על ההשפלה והשנאה שהיו מנת חלקה. על כך ישנה אמירה יפה בגמרא בברכות ז' - "מִיּוֹם שֶבָּרָא ה' אֶת הָעוֹלָם לא הָיָה אָדָם שֶהוֹדָה לוֹ, עַד שֶבָּאָה לֵאָה לָעוֹלָם". כל בן נושא בשמו את הטראומות הקשות הנובעות ממצוקות נפשיות של אם, שחשה אומללות ודחייה בבית
האדם שעימו בנתה חיי משפחה.
חז"ל חשים בעוול ובאומללות שנכפו על לאה בביתו של אחד משלושת האבות, יעקב אבינו. לזכותם של רבים ייאמר, שהם גילו חיבה רבה לאישה שלא זכתה לקבלה בחייה. ומכאן האמירה המרגשת על לאה בפי חז"ל - "אֵין דָּבָר שָלֵם יוֹתֵר מִלֵּב שָבוּר".
נשים לעמדות של קברניטות הארץ
ביום האישה הבינלאומי אני מאחל לכל נשות ישראל, שתזכינה לחיים בבתים בהם כל אישה תחוש את כל האהבה, לה היא בצדק ראויה. שלא תהיינה נשים שתספוגנה את המנות הגדושות של אומללות שכפה יעקב על לאה. שלא תדענה חיים בצל אלימות נפשית כשם שהיה מנת חלקה של לאה. לשנאה הבלתי נסלחת של יעקב כלפי לאה יש השלכות כבדות על הדור הבא, הדור שגדל בצילה של אלימות נפשית כלפי אם עולה על פסים של אלימות פיזית קשה.
אני מאחל לנשות ישראל למנף את היום הזה למאבק לשוויון בין המינים - שכר שווה לעבודה שווה. ליום של אחווה בין נשות כל הארץ הזו - יהודיות וערביות. ומי ייתן ועוד נזכה לראות את נשותינו, בנותינו, נכדותינו ונינותינו בעמדות קברניטות הארץ הזו. ראוי לנו, שאשת חיל ממשלי ל"א תצא מ-ד' אמות הבית ונראה אותה - ורבות כמוה - בעמדות המנווטות את חיינו.
ואסיים בפסוק המסיים את מזמור "אשת חיל" בספר משלי ל"א - "תְּנוּ לָה מִפְּרִי יָדָהּ וְיַהָלְלוּהַ בַּשְּעָרִים מַעֲשֶיהָ". אני מצפה למעשים של מנהיגות בחברה ומשפיעות על סדר היום החברתי והמדיני.
