"כיפת הברזל" - של האלוף עמידרור

אחרי וועדת אגרנט, הוחלט על-פי המלצות הוועדה, להקים את הגוף הקרוי המועצה לביטחון לאומי. הגוף הוקם בעקבות הכשלים המודיעיניים, ניתוח המצב הצבאי והאסטרטגי של כשלון הפתיחה במלחמת יום הכיפורים 73. בארה"ב הקרוי הגוף המועצה לביטחון לאומי והעומד בראשה, הוא דמות חזקה, מרכזית ומשפיעה על מדיניות ארה"ב ומוערכת ביותר ע"י נשיא ארה"ב. זהו אדם שנבחר אישית על-ידי הנשיא, מוערך על ידו והוא סומך על דעתו וניתוחיו האסטרטגיים ובכך טמון גם סוד עוצמת וחשיבות התפקיד.

בארץ – מאז הקמת המל"ל – הגוף וראשיו, לא קיבלו את המעמד הראוי והמוערך במערכת השלטונית למרות שבראשו עמדו אישים ראויים בעלי הישגים, כושר ניתוח וחיזור - כמו האלוף גיורא איילנד והאלוף עוזי דיין.

הבעיה נועצה במאבק שבין הזרועות השונות כמו ראש אמ"ן בצה"ל, ראש המוסד ומשרד החוץ. ראש אמ"ן - נחשב משך שנים רבות, כגוף המוביל, בכל הנוגע להערכות צבאיות וניתוח אסטרטגי של מדיניות הביטחון בישראל ולכן וויתור על על מקומו בהיררכיה אצל ראש הממשלה והממשלה, היא סוג של תחרות ואגו שלא מוכנים לוותר עליו.

מי שקובע או צריך לקבוע מעשית את מקומו של ראש המועצה לביטחון לאומי, הוא ראש הממשלה והאמון שהוא נותן באיש ובחוות דעתו. והיה והאלוף עמידרור ובנימין נתניהו, ימצאו ויפתחו שפה פוליטית, ביטחונית משותפת, יהיה מקומו של מל"ל בטוח ואיתן.
האלוף עמידרור נחשב בציבור כנוטה ימינה בדעותיו וכקיצוני ימני לביטחון ישראל ועתידה. אלמנטים אלה, בנוסף לכיפה הסרוגה המסגירה את נטיותיו הפוליטיות, גם כשהוא שותק, הם כצנינים וגחלים רוחשות אצל השמאל הישראלי.

אילו עמידרור (שבא מהמשפחה הלוחמת – ראו את סיפורה של אימו) היה משתלט על קרקע ציבורית, מרחיב מרפסת בלי רישיון או חס ושלום גם מחבר מסמך מפוברק, החגיגה לשמאל הייתה מושלמת. אבל בתנאים הנוכחיים, כל מה שיש להם להציע, זה דעותיו הימניות והתבטאות שהוצאה מהקשרה ועניינה הצבאי.

המבחן של עמידרור, לאחר שיאושר על-ידי הוועדה למינויים ויקבל את התפקיד הנחשק, הוא היכולת להשתלב במדיניות הממשלה ולמצוא שפה משותפת עם ביבי נתניהו וממשלת הימין.

קצת קשה להבין את מבקריו ומתנגדיו. ממשלה בעלת אוריינטציה ימנית, רשאית וזכאית למנות לתפקידים הבכירים, המובילים ובעלי האימון האישי אידיאולוגי – אנשים מאותו קו מחשבה ובמיוחד כשמדובר בגוף שצריך וחייב להעריך את מקומה של ישראל וממשלתה, מבחינה ביטחונית באיזור, והמשך קיומה כמדינה ריבונית דמוקרטית עם גבולות ביטחון.

למה מצפים המבקרים והפוסלים למיניהם, שימנו לתפקיד ראש המל"ל, איש שלום עכשיו, או ממתכנני אוסלו, או אולי את נציגי השמאל המציעים נסיגה מלאה לקווי 67, הורדת כל הישובים ביו"ש ובירת הפלשתינים ירושלים המזרחית.

הגיע הזמן להבין ולהשלים עם מינויים פוליטיים בכירים המתאימים ומשתלבים עם האידיאולוגיה של הממשלה השלטת, שנבחרה ברוב דמוקרטי. האלוף עמידרור הוא בחירה מתאימה ומקצועית.

הערות והרהורים בענייני דיומא

1. שמעון מזרחי – הומלץ לקבלת פרס ישראל בספורט – ומיד קמה סערה זוטא אצל מתנגדיו ומבקריו.
2. אין מחלוקת אצל רוב הציבור ובמיוחד חובבי הספורט בארץ, כי למזרחי אכן מגיע הפרס על מפעל חיים ומותג שקוראים לו "מכבי תל אביב" כדורסל בארץ ובחו"ל.
3. הטענה שהוא מקדם שחקנים זרים – לא מבוססת, שהרי רוב השחקנים הזרים באים מקבוצות מוכרות ושחקנים בעלי שם, כמו שראס.
4. העובדה שיש גם שחקנים זרים שנהנים מהמותג "מכבי" – אינה גורעת מההישג.
5. לגבי שחקנים ישראלים – רוב שחקני נבחרת ישראל באים מ"מכבי תל אביב" כולל עמרי כספי מ-.A.B.N.
6. לכן הבחירה במזרחי במקומה, גם אם טל ברודי – הוא יו"ר הוועדה והוא הממליץ על מזרחי.
7. גם שופט עליון חבר בוועדה למינוי שופטים, יכול להמליץ על שופט וגם לבחור בו ואין בכך פגם.