בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ריימונד קארבר הוא אחד הסופרים המפורסמים בארצות הברית במאה העשרים. הוא מת בשנת 1988 כשהיה בן 50 והשפעתו ניכרת על סופרים צעירים בעולם וגם בישראל. אבל מעל יצירתו מרחפת השאלה - "זה נכון, שגורדון ליש כתב את כל סיפורי ריימונד קארבר?"
|
דיאלוג אמיתי בין הסופר לעורך [צילום: AP]
|
|
|
|
|
גורדון ליש היה עורכו הקבוע של קארבר ועל עבודתו חלוקות הדעות. יש גורסים ששיפר לחלוטין את הסיפורים ויש מתלוננים שעשה בהם שמות. הכל יודעים, שהעורך ליש שינה, קיצר, החליף פסקאות וקטעים ועשה בתוכנם של הסיפורים כבתוך שלו. אלמנתו של קארבר, המשוררת טס גאלאגר, החליטה להוציא לאור את הסיפורים הלא-ערוכים. אמת לומר, כקורא לא הקדשתי עד כה תשומת לב לתפקידו של עורך ספרותי. למרות נסיוני כעורך בעתון, לא חשבתי על תפקידו של עורך הספרים והתייחסתי רק אל הסיפור המוגמר. כאשר הציגה אתי בן זיו את "סיפורים אחרונים" של קארבר במועדון הספר שלנו, הביאה את המידע על גורדון ליש ונדהמתי לראות שבאחד הסיפורים, מחק העורך שליש סיפור!. זה הזכיר לי אירוע מאד יוצא דופן שאירע במעריב לפני שנים. העורך הספרותי נעדר והחליפו עורך חדשות. בידיו הלא-מקצועיות של זה נפל שיר והוא פירסם אותו במדור הספרות של העיתון. ביום ששי נדהם הסופר לראות, שהשיר שלו הופיע נטול שני בתים אחרונים. בתגובה לתלונה, השיב אותו מ"מ העורך: "ככה זה בחדשות. כשידיעה ארוכה מדי, מקצרים מן הסוף. אז קיצרתי". לא העליתי בדעתי שגם בספרות יש עורכים כמו בחדשות.. אז מה תפקידו של עורך ספרותי? באתר של הספריה החדשה כתב פרופ' מנחם פרי: "פרט למקרים נדירים מאוד, טקסט ספרותי - אפילו כתב אותו סופר נפלא - יש לערוך". ובהמשך הוסיף: "עריכת ספרות היא, בין השאר, פעולה פרשנית, הכרוכה גם בשיפוטי טעם... העורך יכול להציע, למשל, לשנות את מבנה הספר, את סדר פרקיו; לעבור מגוף ראשון לגוף שלישי; להוריד או להעלות את משלב השפה; לתת לקורא רמזים או להרחיק ממנו אמירות מפורשות מדי; למחוק שורות דביקות, הגולשות לחוסר טעם, לפטפטת, לגוזמאות; להחליק צרימות; ולעתים ממש לשכתב פסקאות שמסיבה כלשהי לא צלחו תחת ידיו של המחבר וזקוקות למגעו של אדם פחות מעורב... חלק לא-מבוטל מעבודה העריכה הוא עבודת מחיקה... עריכה כמוה כליטוש יהלום. אם אין יהלום אין מה ללטש". א.ב. יהושע, הנהנה מעריכתו של מנחם פרי, השיב בפוסט משלו באותו אתר: "סופרים ותיקים שמצאו לעצמם סגנון ייחודי משלהם ובכתיבתם טבוע חותם אישי ומיוחד, עדיין זקוקים לעינו הבוחנת של עורך נאמן, מלווה, שמכיר היטב את יצירותיהם ומקיים עימם יחס של דיאלוג אמיתי וכן - דיאלוג נטול חנופה, שאינו חושש להיות ביקורתי". חשבתי, מי אני שאבקר את גדולי המקצוענים והנה מצאתי, שבפוסט שלו מנחם פרי לא מהסס למתוח ביקורת: "לא מעט מקוראיו הרבים של 'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז, ספר חזק ומצוין לכל הדעות, יודעים שהספר היה נשכר אילו זכה להיערך. הוא היה יכול להגיח אל העולם כספר צלול יותר". אני מסכים בהחלט עם דברים אלה על ספרו של עמוס עוז. אחרי שקראתי אותם, אוכל לומר שאני מסכים עם דבריהם של העורך הנודע והסופר הדגול על הצורך בעריכה. ועם זאת, לא תמיד עבודתם המשותפת מצליחה. בספר "אש ידידותית", למשל, נתקלתי בצרימות, שידו של העורך הייתה צריכה לסלק אותן. דמויות שהופיעו ונעלמו בלי שתרמו לעלילה או להבנת הדמויות ותיאור של אשה שחזר על עצמו ארבע פעמים בשלושה עמודים. היום אני מודע יותר לתפקידו של עורך ספרותי. עורך, לא שוחט ספרותי, כגורדון ליש.
|
תאריך:
|
14/03/2011
|
|
|
עודכן:
|
14/03/2011
|
|
יאיר דקל
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
בן דוגית
|
14/03/11 16:13
|
|
|
|
יאיר דקל
|
15/03/11 22:13
|
|
רעידת-האדמה שפקדה את יפן משחקת, מטבע הדברים, גם לידיהן של חברות הביטוח בארץ. זוהי שעתן היפה לעשות נפשות אצל לקוחותיהן כדי שיקדימו רפואה למכה נוסח זו, ויבטחו את בתיהם מפני סיכונים צפויים. לאלה מהם שייענו לפיתוי, הן יבטיחו הרים וגבעות. אלא שבסופו של דבר עלול להתברר כי, בסך-הכל, יהיה זה כסף טוב למבטחות, אבל סיכוי קלוש, אם לא מבוטל, ללקוחות, לקבל פיצוי הולם, שעה, שחלילה, יינזק הבית.
|
|
|
קצת יותר ערנות, קצת יותר מחשבה, קצת יותר תשומת לב, היו אולי מצילים את אודי, רותי, יואב, אלעד והדס הי"ד מידי הרוצחים הפלשתינים. כך לפחות אפשר לחשוב, לנוכח מה שפורסם על הסימנים-לחדירה שהיו בגדר הסובבת את איתמר. סימנים - אבל לא מסקנה אופרטיבית נכונה בעקבותיהם. מסקנה שתוביל לפחות להתגברות החשד מצד איש הביטחון של היישוב, תביא לאזעקת כוחות צה"ל ולהנסה - אם לא לתפיסה - של הרוצחים בטרם יכולים היו לבצע את זממם.
|
|
|
ערב שישי, קור כלבים בחוץ. ידיעות שוטפות על הצונאמי ביפן. פתאום, אצלנו בשקופית לבנה ברוכים הבאים לגיהינום: כך זה נראה. מבעד למסך הטלוויזיה בחדרי. השטן התהלך שם חופשי בחדר של הילדים ביישוב איתמר סמוך לשכם, מזוין בסכין חדה, מברג על הרצפה, משסע באכזריות ובסיטונות נשמות רכות של ילדים והורים. התועבה משודרת סביב השעון, אל תוך הסלון, והחיים שלנו מתנהלים בין פלצות לייאוש. והעוקץ הוא שאחרי כל זה, עדיין נכונה הקלישאה שהמצב יכול להיות הרבה יותר גרוע.
|
|
|
אני אוהב את מגילת אסתר, כי חברתי לחיים זה חמישים ושש שנים ואם ילדינו נושאת את השם אסתר. אך יש לי שיח ושיג מר עם לא מעט פסוקים במגילה הנושאת את השם אסתר. המגילה האחרונה בין חמש המגילות.
|
|
|
"קואליציית נשים לשלום" אינה סתם עוד כנופייה ששמה לה מטרה להזיק למדינת-ישראל. היא כנופיית-על! מעֵין כנופיית הכנופיות שפשוט אין להן מה לעשות בחיים ולכן מתרכזות בלבלבל את המוח תוך כדי קשקוש בקומקום. לא יודע מי מממֵן אותה, אבל העובדה היא שכל קיומה הוא איגוד של כנופיות אחרות כמו "בת-שלום", "האם החמישית", "מחסום ווטש", "נגה", "נל"ד", "נשים בשחור", "פרופיל חדש", "תנד"י", "wilpf", ו"בת צפון לשלום ולשוויון". יש שם כנראה משכורות לא רעות, הוצאות, נסיעות, כנסים, כינוסים, ועידות וחגיגות.
|
|
|
|