איתמר – תל מוות וחיים

גילוי נאות: בשנת 1984 נמניתי על מקימי היישוב איתמר. לא זה היה שמו אז, כשרק סומן על מפת התכנון של החטיבה להתיישבות, כאחד ממעגל יישובים המתוכננים לקום סביב שכם. יחד עם אורי בר-און ז"ל, עוזרו של השר אריאל שרון, קבענו את מיקומו על גבעה ששמה הערבי היה תל-אל-חיה. בעברית: תל הנחש. הגבעה הסלעית השוממה שָרצה אז נחשים. הִצעתי אז לוועדת השמות הממשלתית לכנות את היישוב – "תל חיים". הנימוק: האמנתי שהמתיישבים היהודיים יפיחו חיים בגבעת המוות השוממה, ממש כשם שעשו טרומפלדור וחבריו בתל חי. ועדת השמות לא קיבלה את ההצעה, קבעה ששם היישוב יהיה "אגוז" ולאחר זמן מה שוב החליטה לקבוע את שמו – "איתמר", על שם בנו של אהרון הכהן. אבל מתיישבי איתמר אכן קיימו את השם המקורי (תל חיים): למרות המוות והשכול שגרמו האויבים מסביב, הם הפיחו חיים ביישוב.

לאחר כל טבח שמבצעים ערבים ביהודים, באיתמר, בחברון, בירושלים ובמקומות אחרים - מגיע הזמר המוכר. אנחנו כולנו מאוד-מאוד רוצים לראות בערבים אנשים ונשים שרצח ילדים מזעזע גם אותם ואפילו להאמין שיש רבים כאלה, כי זה נותן לנו תקווה שאם הם כמונו, נצליח לכרות איתם שלום-אמת נצחי וצודק. הניסיון לראות אותנו ואותם רק כבני אדם נועד לטשטש את העובדה שרק הם רוצחים בנו, וכשאנו הורגים אותם זוהי רק תגובה שנועדה להגנה עצמית.

אנחנו מוכנים לדבר עם מי שמוכן להידבר איתנו, עם מי שאינו מחנך את הדור הצעיר שלו לשִׂטנה ולרצח, עם מי שמבין שהשלום הוא חמצן דרוש עד מוות – לכל העמים באזורנו.

ייתכן, אנו אומרים לעצמנו, ייתכן שיש מיעוט ערבי או אף רוב דומם שחושש לדבר ומוכן לדבר איתנו. רק שלצערנו הרב, עד כה לא מצאנו מישהו כזה. גם "הרשות הפלשתינית" ה"מתונה" ממשיכה לחנך ולהסית מגיל אפס שצריך לחסל את כל המדינה היהודית כי הכל אדמה ערבית.

קל ונוח לחשוב שהערבים ואנחנו בני אדם שווים ושגם הם בתוך-תוכם רוצים שלום כמונו, ושרק אם נוותר להם על מה שכבשנו ב-1967 הם יסכימו להשאיר אותנו עם מה שכבשנו ב-1948. נעים וטוב לחשוב כך, אבל גם מסוכן מאוד. שכן קו מחשבה כזה גורם לטשטוש של המציאות, והמציאות מוכיחה לנו ללא הרף שהפסוק מההגדה "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" נכון לאסוננו גם בדור הזה.

אין לנו ברירה אלא לנטוש את האשליות ולהבין שאם חפצי חיים אנחנו – עלינו לנקוט בדרך האפשרית היחידה: מול מוות ורצח נתעב מצד אויבינו, נגיב אנו בבנייה ובהפרחת השממה. מול המוות המאיים עלינו מסביב, נפיח אנו חיים ביישובים כמו איתמר.

הכמיהה שלנו לשלום ולהידברות עם מרצחינו תעודד את הטרור להתגבר ולהתעצם. החיים שנפיח בהתיישבות היהודית בכל אתר ואתר יבהירו לאויבינו שהזמן פועל לרעתם. נהפוך את תל המוות לתל חיים, כדוגמת הגיבור הגידם וחבריו בתל חי. אין לנו דרך אחרת אם רוצים אנו להמשיך לקיים מדינה יהודית יחידה בעולם במולדת ההיסטורית של עמנו.