האינתיפאדה של ספטמבר 2000 פרצה כש
אהוד ברק היה ראש הממשלה ושר הביטחון של ישראל. כמנהיג צבאי, האמון על חשיבה אסטרטגית, צריך היה ברק להבחין מייד באופי מהלך הפתיחה של המלחמה החדשה: הפצצת העולם בעלילות דם מצולמות על חיילי צה"ל, כדי לכבול את ידיהם מתגובה הולמת על התקפות חיילי ערפאת במדים ושלא במדים.
כבר ביום הראשון למלחמה הופצו בעולם תמונות משתי עלילות דם שהוכנו בחיפזון וברשלנות: הניו-יורק טיימס הדפיס בחזית, בצבע מלא, תמונת "צעיר פלשתיני ושוטר על הר הבית", כשזה האחרון עומד עם אלה מעל לראשו שותת הדם של הצעיר, והטלוויזיה של פרנס-2 הפיצה סרטון של "רצח הילד מוחמד א-דורה" בצומת נצרים.
למחרת, נאלץ הניו-יורק טיימס לפרסם מכתב מאביו של "הצעיר הפלשתיני שותת הדם על הר הבית", שזיהה אותו כבנו טוביה, ששוטר הציל מלינץ' בתחנת דלק בירושלים המזרחית (כששלט תחנת הדלק נראה גם בתמונה שבעיתון).
זמן קצר אחרי זה קיבל אהוד ברק תחקיר מקצועי שלי שהוכיח, כי התמונות שהפיצה תחנת פרנס-2 עצמה מוכיחות כי צה"ל לא היה יכול לירות בילד (ואגב, בכל תמונות "הרצח" לא דאג אף אחד לטשטש את פני הילד, כמצוות כוהני האתיקה היהודים). ומה עשה עם זה שר הביטחון? לפי מה שפורסם בעיתון - הוא התנצל על "הריגה בטעות של הילד".
דובר צה"ל של אותו שר ברח בכלל מהנושא. מי שניצל את הפרובוקציה מייד היו מבצעי הלינץ' בשני חיילי צה"ל ברמאללה והמתפרעים בכביש ואדי ערה, ש-13 מתוכם שילמו על כך בחיים. ומי יצא להגן על מפיץ עלילת הדם של תחנת פרנס-2 אחרי שהתגלו הזיופים שבה? משרד עו"ד
גלעד שר, נאמנו של אהוד ברק ונציגו במו"מ עם הרשות הפלשתינית.
עד היום לא הבין שר הביטחון ששדה הקרב שהוא אחראי לו כולל גם את הלוחמה התעמולתית ולוחמת המידע. הצרה היא - שבמחדל זה הוא לא לבד, אם כי הוא אחראי לו יותר מכל שר אחר בממשלה. הם עדיין לא תפסו שנציגי העיתונות והטלוויזיות הזרות המשרתים את התעמולה הערבית עושים זאת, בעיקר, מתוך פחד מהעונש הצפוי להם אם ינהגו אחרת.
די אם נזכיר את ההתנצלויות המתרפסות של העיתונאי האיטלקי שצילם ביושר את הלינץ' ברמאללה והרגיז בכך את המרצחים. כך נוצרת התמונה המעוררת שנאה לישראל בכל מקום אליו היא מגיעה. וזה מה שמניע את מסע הדה-לגיטימציה. ישראל הדמוקרטית לא יכולה להשתמש באמצעים של האויב - להטלת מורא על נציגי התקשורת העולמית. אבל, היא יכולה לחוקק חוקים שיתבססו על פסיקות הטריבונל הבינלאומי ששפט את האשמים ברצח-עם ברואנדה, וקבע שהמסית לרצח דינו כדין הרוצח עצמו. כך צריך להיות גם עם מפיצי השקרים ועלילות הדם.
