להשמיץ "אשכנזים" - מותר

דבריו של יהורם גאון בגנות רמתם הנמוכה של חלק מהתמלילים בזמר המזרחי גרמו לסערה של ממש. סערות דומות פרצו ועדיין פורצות כל אימת שנאמרים דברים בגנות היבט כל שהוא הנוגע בהוויה "המזרחית". זה עוד איך שהוא בסדר. מה שלא בסדר זו העובדה שבדרך כלל במקום להתדיין, לסתור, לתמוך, יש בעיקר מסע מתוזמן של "עליהום" כנגד הדובר.

כך למשל הני זובידה באתר "העוקץ" בעריכת ד"ר איציק ספורטא וד"ר יוסי דהן (אתר המייצג את נקודת המבט המזרחית), מכנה את דברי גאון "דברי בלע" וקורא: "לצאת בכול הכוח נגד אותה אמירה מסוכנת, נגד אותם גזענים מטומטמים אטומי מוח וצרי אופקים! ויש להוקיע באופן ציבורי את כל אותם בלעמים. ככל שנמהר להקיא שיח זה מקרבנו כן ייטב לנו כחברה".

אמנם הזמר והיוצר אביהו מדינה הביע עמדה חריגה והסכים עם דברי גאון, אך הוסיף: "וכל הכבוד שהוא אומר זאת באומץ". מדוע צריך להידרש "אומץ" כנגד כל אמירה, בלי קשר לתוכנה, שיש בה נימת ביקורת על היבט כל שהוא בהוויה המזרחית?

מנגד, דברי ביקורת ממש נוראיים ומופרכים כנגד הצד השני, ה"אשכנזי", לא זוכים להד, ולו הקלוש ביותר. לדוגמה, בשיר "הזעקה - לא עוד" של קלריס חרבון (הכיוון מזרח גיליון 18 עמ' 17-20, 2009) מוטחת בפני "האשכנזים" כולם, מקופחים ומקפחים, האשמה מפורשת ונוראה: "איך הובלתם אותנו כצאן לטבח......מכחישי שואה שכמותכם/מתי גם לסבתא שלי יהיה מספר על היד". זו האשמה בלתי נסלחת כלפי חלק גדול בעם, מבלי שהפרטים המשתייכים אליו יבינו על מה ולמה? וכי איזה טבח או שואה הם חוללו? ההקשר הפואטי, הנותן לכאורה חופש ומרחב, מוכר וידוע.

אך בכל זאת יש כאן הטחה בוטה בגוף שני כלפי חצי עם, שפרטים רבים בו, מה לעשות, הם ניצולי שואה בעצמם, או כאלה שקרוביהם נספו בשואה. ובעצם גם אם לא, אין זה משנה כלל. מה גם שלא נלוותה לשיר הסתייגות עריכתית כל שהיא. הרי התגובה הטבעית, האמיתית, המיידית, של כל מי שעיניו בראשו, לנוכח הדברים האלה היא: "האם מישהו הוביל אתכם כצאן לטבח? אתם השתגעתם?"

שיר זה הוא הרי "כתב פלסתר" המכיל דברי דיבה. שערו בנפשכם מה הייתה התגובה אילו היה הכיוון הפוך? באמצע שנות השישים נכתב כתב פלסתר נגד עדות המזרח - הארץ רעשה, ובצדק. כתוצאה מכך הייתה הודעת ממשלה ודיון בכנסת. גם מאמרו של אמנון דנקנר "אין לי אחות", או דבריו של נתן זך, שכללו דברים מתונים לאין שיעור מאלה, גרמו לסערת רוחות נכרת. ואילו כאן דממה מוחלטת.

וזו הנקודה שברצוני להדגיש. דווקא העדר הסימטריה בהתייחסות לדברים מוכיח שאין עדיין שוויון בשיח התרבותי - אין עדיין שני צדדים בוגרים, בוטחים בעצמם, שווים. זו נקודה שצריכה להטריד אותנו, את כולנו, שוחרי השוויון האמיתיים. כי כל עוד לא יהיו שוויון והוגנות בשיח התרבותי לא יהיה שוויון אמיתי, אלא מדומה. כך שבאופן לכאורה פרדוקסאלי דווקא מתקפה "פבלובית" על כל אמירה שמתפרשת "כנגד המזרחיות", ללא קשר לתוכן הדברים, וללא התייחסות עניינית אליהם, מרחיקה את אותו שוויון מיוחל.

דוגמה לכך ניתן למצוא גם ביחסי לבנים-שחורים בארה"ב. כשיהיה זה לא "תקין פוליטית" להשמיץ את הלבנים ללא מעצור, כפי שהשחורים עושים תדיר, יהיה זה אות שהשוויון בפתח. אך למה להרחיק עדותנו, נקוה שזה יקרה גם אצלנו, כאן בארצנו הקטנה והשברירית. דומני שכבר הגיע הזמן לכך.