הנצחתו של נביא הזעם

בחייו, כמו גם במותו, היה פרופסור ישעיהו ליבוביץ' דמות שנויה במחלוקת. סגנון התבטאותו הייחודי, שכלל התבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, קומם עליו חוגים נרחבים. הגדישו את הסאה דבריו הבוטים בגנות חיילי צה"ל המשרתים בשטחים, להם הדביק את הכינוי "החמאס הישראלי". עוד יותר יצא עליו הקצף בעטיו של הכינוי "יודונאצים", שאותו יחס להרג ההמוני שנגרם בהפצצות חיל האוויר של מלחמת שלום הגליל.

כך או אחרת, ניתן להתכחש לדעותיו של פרופ' ליבוביץ' או להסכים להן, אבל אי-אפשר להתעלם מן העובדה שהמדובר באיש-מצפון, שחרד תמיד מעומק ליבו לגורלה של המדינה ולגורל אזרחיה.

מעבר לכך עסקינן בענק-רוח ובאיש-אשכולות. כמו הרמב"ם בשעתו קנה גם פרופ' ליבוביץ' את עולמו, כגאון, בזכות שליטתו המוחלטת בתחומים נרחבים, כמו רפואה, ביוכימיה, נוירו-פיזיולוגיה, פילוסופיה, וגם יהדות. עוצמתו והעזתו האינטלקטואלית, בצד משנתו השכלתנית, הפכו אותו למורה-דרך, שידע לפקוח את עיניהם של רבים.

הכבוד הראוי

מעל לכל ניחן פרופ' ליבוביץ' בחוש נבואי. היה זה הוא שחזה לפני כולם את העתיד השחור במערכת היחסים הסבוכה כל-כך שבין ישראל לפלשתינים.

והנה עכשיו, לאחר שנים של התנצחויות-אינסוף, אזרה עיריית הרצליה עוז והחליטה להנציח את זכרו של פרופ' ליבוביץ' בקריאת רחוב על שמו. זו הפעם הראשונה שעושה זאת רשות מקומית בארץ, כשהיא מתעלה בכך על כל חילוקי הדעות המרים עם מדען וחוקר דגול, שחינך דורות של תלמידים לחשיבה פילוסופית ולערכי מוסר.

חרף התבטאויותיו הקיצוניות בגנות צה"ל, המדינה והממסד הדתי, עדיין נעלם מעיניהם של רבים וטובים כי פרופ' ליבוביץ' תרם רבות למפעל הציוני ואפילו לצה"ל, כשהיה, בין היתר, מפקד כוחותיו בירושלים של מלחמת השחרור. אף שהתנגד נמרצות לממסד הדתי - הוא הקפיד על קלה כחמורה. את עיקרה של היהדות הוא ראה במעמדו של האדם לפני האל, שבא לידי ביטוי בקיומן של המצוות גרידא ולא באמונה כשלעצמה כאידיאולוגיה. הוא ראה יהודי מאמין בכל מי שמקיים את אורח-חייה של התורה.

ועכשיו, אחרי שעיריית הרצליה התעלתה על עצמה והעניקה לפרופ' ליבוביץ', אף כי במאוחר, את הכבוד הראוי לו - מן הראוי שגם רשויות מקומיות נוספות ילכו בעקבותיה.