צאצאי אגג העמלקי וקיש הישראלי נפגשים

בסיפור המגילה נמצא קשר בין גיבורי המגילה המפליג דורות רבים לאחור. על מרדכי מסופר שהוא "בן יאיר בן קיש איש ימיני". מרדכי נמנה עם צאצאי שבט בנימין, מצאצאי משפחת קיש, מי שהיה אביו של שאול, המלך הראשון של ממלכת ישראל.

במגילה מצוין שהמן הוא "אגגי", הוא נמנה אל צאצאיו של אגג מלך עמלק, אותו הכה שאול בן קיש במערכה המתוארת בהרחבה בספר שמואל א' פרק ט"ו. מערכה יותר מוקדמת של מפגש אכזר בין עמלק וישראל התרחש בעת היות עם ישראל בדרך לחרות בנדודיהם במדבר לפני הכניסה לארץ כנען.

אחרי הסיפור, המתואר בשמואל א' ט"ו, נפגשים כעבור מאות שנים בסיפור המגילה צאצאי קיש הישראלי ואגג העמלקי בחצרו של מלך פרס, ומתחדשת מלחמה נוספת של עמלק בישראל. אותה מזימה שניתן להכתירה "תוכנית ואנזה" של המן האגגי. בסיפור שלנו ניצב מצד אחד מרדכי ללא עוצמות צבאיות כמו שהיו לשאול, ומולו המן עם עוצמות שררה ועוצמות כוחניות בגיבוי של חצר המלוכה, הניצב לימינו עד שהוכרע על-ידי עוצמות הרוח שמרדכי מביא איתו למערכה.

בשני המקרים, כקוראים בספר הספרים עלינו להתמודד עם צווים שהם בלתי מוסריים. שאול ניצב מול התביעה להשמיד השמדה טוטלית את עמלק ו"לא לַחֲמוֹל עָלָיו וְהֵמַתְתָּ מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׁה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א ט"ו 3). הצו הזה מביא את שאול לקונפליקט קשה מנשוא, כי הוא לא קיימו כלשונו וככתבו. אי מילוי הצו של השמדה מוחלטת גרם לכך, ששאול שמע גזר דין נחרץ מפי שמואל הנביא "וַיִּמְאַסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶך עַל יִשְׁרָאֵל ... וַיּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל: קָרַע ה' אֶת מַמְלֶכֶת יִשְׁרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָ" (שם, פס' 26-28).

במגילת אסתר ניתן ההיתר "לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אוֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוּז" (מגילת אסתר ח' 13). לזכותו של עם ישראל יצוין שהם לא בזזו שלל למרות ההיתר.

מצערת העובדה, שהנביא שמואל נוזף במלך ישראל, שהחליט לא למלא את הצו כלשונו ונמנע מלהשמיד את הצאן. הניצחון המוחץ של שאול על צבא של עם, שיצא להשמידו, היה מלווה בגילויי חמלה אנושית כלפי המלך של אותו עם שגילה עוינות קשה כלפי עם ישראל.

אני מעריך את הגילויים האנושיים של שאול ומתקשה לקבל את נחרצות ההשמדה הטוטאלית שדורש שמואל. כך אני גם מעריך במגילת אסתר את הגילוי המוסרי והערכי של עם ישראל שלא נטל ביזה, למרות שהיה לו היתר לכך. מובן, שלא אהיה עם העולזים על הטבח של שבעים וחמישה אלף כולל נשים וטף מקרב העוינים את עם ישראל בעת קריאת המגילה.