מדינת ישראל מתגלה יותר ויותר כמדינה יהודית ודמוקרטית רק בערבון מוגבל: למרות היותה יהודית יש בה התייחסות חשדנית עד מדכאת כלפי יהודים מסוימים; למרות היותה דמוקרטית יש בה חופש ביטוי מוחלט לדעות מסוימות וחופש ביטוי מוגבל לדעות אחרות. ויש בה מי שעל פיהם יישק דבר, הקובעים את המותר והאסור.
רק על-רקע זה ניתן להבין את הספקנות של גורמים מסוימים כלפי מינויו האפשרי של האלוף במילואים יעקב עמידרור לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי. איש אינו חולק על כישוריו המקצועיים, ועל כן הספקות מתמקדים בהיותו חובש כיפה וימני בדעותיו. רוצה לומר: אדם בעל-רקע וניסיון דומים, אבל גלוי ראש ושמאלני בדעותיו, היה זוכה לחותם כשרות מטעם הכת השלטת, כוהני דת השלום.
רק על-רקע זה ניתן להבין את הרצון לסכל את מינויו האפשרי תוך שימוש מעוות בציטוטים נטולי הקשר מתוך דברים שאמר בעבר על חובתם של חיילים להסתער מול האויב. אבל מי שמעלימים עין ומכשירים אמירה של פרופסור מסוים (מן השמאל הקיצוני), על הצורך לעלות בטנקים על עפרה במטרה להחריבה ולגרש את תושביה, אינם מוכנים לקבל את מי שמסביר באופן רהוט ואחראי את חובתו הבסיסית של חייל.
רק על-רקע זה ניתן להבין את החשש מפני עליית משקלם של חובשי הכיפות הסרוגות בקרב הקצונה בצה"ל, עד כדי כך שאפילו סגן הרמטכ"ל - שומו שמיים - נמנה על מגזר זה. מדוע לא הוטרדה מנוחתם של אנשי הכת השלטת כאשר משקלם של בני הקיבוצים היה גבוה, ומדוע אינם מוטרדים מירידת משקלם של חילונים בקרב הקצונה בצה"ל ובקרב המתגייסים בכלל?
רק על-רקע זה ניתן להבין את ההד העצום שניתן לדבריו של אילן ברוך, השגריר לשעבר של ישראל בדרום אפריקה, שהתפטר כי לא היה מסוגל לייצג ולהסביר את מדיניותה של הממשלה הנבחרת בישראל, ושל ראש הממשלה ושל שר החוץ שזכו באמון הציבור ונציגיו. האם אין זו חובתו של מקצוען בשירות החוץ של המדינה? האם רשאים אנשי שמאל קיצוני יותר וקיצוני פחות להכתיב את דעותיהם הפוליטיות לדרג הנבחר? ומדוע לא הייתה להם כל בעיה וקושי לייצג ולהסביר את עמדתם האוסלואידית, גם כאשר המציאות הוכיחה עד כמה זו הייתה שגויה ומעוותת?
רק על-רקע זה ניתן להבין את ההד העצום שניתן לדבריו של אלון ליאל, השגריר לשעבר של ישראל בטורקיה, שטען כי זו למעשה דעתם של מרבית הדיפלומטים הישראלים. מסופקני.
אם כל חטאת
מה שקשה להסביר הוא מדוע לב ארץ ישראל, לדעת אנשי הכת השלטת, צריך להיות אסור למגורי יהודים. מה שקשה להסביר הוא מדוע זכויות האדם של יהודים בארצם פחותות משל אויביהם ומבקשי נפשם. מה שלא ניתן להסביר הוא שעם ישראל - וצה"ל - הוא כובש בארץ ישראל. שקר ה"כיבוש" הוא אם כל חטאת.
הקושי שנוצר ב-18 השנים האחרונות נובע מהקישור שנעשה בין שלום לבין מדינה פלשתינית ממערב לירדן, בשעה ששני אלה הם דבר והיפוכו, ולא ניתן להשיג גם את זה וגם את זה. קושי זה נוצר על-ידי הכת השלטת, המהווה מיעוט בקרב הציבור הישראלי, אבל אחיזתה במוקדי הכוח של ישראל היא שיצרה את המציאות המורכבת.
ראש הממשלה נתניהו, אם יהיה נאמן לחינוכו הציוני ולתפישתו המדינית ואם ישוב למצעו, חייב להימנע מ"נאום בר-אילן ב'". ההחלטה הקשה הנדרשת ממנו איננה ויתור על יהודה ושומרון אלא ניתוק הקישור הנ"ל, שבמסגרתו גם אנשי הכת השלטת ויתרו מזמן על השלום, וכל רצונם הוא הקמת מדינה לאויב, תוך טיהור אתני של לב ארץ ישראל מיהודים נאמנים.
גילוי נאות: הח"מ אינו חובש כיפה ואינו נמנה על מצביעי ליברמן.
