הם משתמשים גם בילדים

ביום 2.5.04 הולכים מתפקדי הליכוד למשאל, שבו יקבלו למעשה החלטה גורלית עבור כלל אזרחי מדינת ישראל. מתפקדי הליכוד מונים, כידוע, כ-200 אלף איש. ואלה יקבלו, למעשה, החלטה הסטורית, לטוב או לרע, שתחייב, למרבה הפרדוכס, את מדינת ישראל כולה.

דומה כי מעולם לא ניתנה בידי מגזר מסויים באוכלוסיה בישראל, וכאן מדובר במתפקדי תנועה אחת, כוח רב כל כך. ואם נדקדק יותר: דומה כי מעולם לא נוצרה בידי תנועת יש"ע (המפד"ל, והאיחוד הלאומי) האפשרות לכשכש בגופו של הליכוד.

מי שמצוי בשטח בימים האחרונים, יכול להתרשם בקלות, כי אנשי יש"ע הם הכוח המניע במערכה נגד תוכנית ההינתקות של אריאל שרון. הם מאורגנים, בעלי מוטיבציה גבוהה, חרוצים ומסורים למשימה. והמשימה עכשיו: להפיל את שרון. אותם לא מעניין מה יקרה אחר כך ליחסי ישראל-ארה"ב, והאם עלולה ישראל להיקלע שבו תיכפה עליה תוכנית מדינית-ביטחונית. אותם מעניין עכשיו רק דבר אחד: להקריב את האינטרסים של מדינת ישראל ותושביה (כולם), למען האינטרס הצר של כ-7,500 תושבים בגוש קטיף.

במאבק בין המחנות בליכוד בכלל, ובחברה בפרט, כבר אין מדברים על עובדות ופרטים. מדברים על אידיאולוגיה גבוהה, על חזון וגם על ימות המשיח. ואגב כך שוכחים לדבר על הפרטים החשובים באמת. למשל: על העובדה שהמתנחלים המסורים משתמשים גם בילדים כדי להשיג את מטרותיהם. אין מדובר בשימוש אקראי, אלא בשימוש כפול ו"מושכל": פעם אחת כאשר הם מגדלים ילדים במקומות כמו כפר דרום ונצרים, תוך סיכון ממשי לחיי הילדים; ופעם שנייה כאשר הם שולחים עכשיו ילדים לבתי מתפקדים, כדי להפציר בהם שיצביעו נגד הינתקות.

מישהו צריך לומר באופן ברור למתנחלים: אסור לעשות שימוש בילדים. השימוש בהם פסול מכל בחינה שהיא. אנחנו בזים לפלשתינים ומגנים אותם על כך שהם עושים שימוש בילדים לביצוע פיגועים נגד ישראלים (לפי תפיסתם המעוותת, מדובר גם כן באידיאולוגיה); ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, צריך לגנות את מי שעושה שימוש בילדים כדי לתפוס ו/או לשמור על שטח.

במדינה מתוקנת, המונהגת על-ידי שלטון מרכזי חזק, תופעה כזו לא היתה מתקיימת. אחרי הכל, כיצד ניתן להבין ו/או להשלים עם מצב שכזה? האין בידי הממשלה החובה לגונן על ילדים חסרי ישע? (אבל עם יש"ע), הנתונים לסיכון, בגלל חוסר אחריות של הוריהם?.

האם קיים צידוק אמיתי להקריב אינטרסים של מדינה שלמה כדי להחזיק כמה מאות תושבים בנצרים ובכפר דרום? אנחנו הרי זוכרים היטב את אותם ילדים קטועי גפיים, מכפר דרום; אנחנו זוכרים את אותן משפחות שנפגעו בנצרים; אנחנו מבינים היטב, כי אין זכות קיום ל-7,500 תושבים בתוך 1.5 מיליון פלשתינים (במיוחד כאשר ברור שלא ניתן, בתנאים שנוצרו, להגדיל את הישוב היהודי במקומות אלה); אנחנו מבינים כמה עולה למדינת ישראל להגן על מקומות אלה, בדמים, תרתי משמע: דם וכסף. ולכן המסקנה צריכה להיות פשוטה וברורה: פינוי הילדים מישובים אלה, ולא משנה איזה שם קוד יינתן לתוכנית שכזו.