התלקחות בדרום? שוב? - הרהורי עד-משתתף

צפירת אזעקה נשמעה ב-05:30 הבוקר ברביבים (ביתנו מזה שנתיים וחצי). הכל התעוררו בהפתעה. ספקות: ב"עופרת יצוקה" לא הופעלה האזעקה אצלנו אפילו פעם אחת. רדיו: טיל גראד בבאר-שבע, ופצוע. החלמה מהירה! מבינים: המרחק מעזה לרביבים - כמרחק לבאר-שבע: 40 ק"מ. חששות. ראש עיריית באר-שבע הגיב - שוב - מהר וחכם, וביטל לימודים. שעתיים, שוב טילים, שוב פצועים - ומוכחת צדקתו. גם במשאבי-שדה השכנה היו אזעקות. מסרונים לחברים ב"עוטף עזה": בשדרות לא הייתה אזעקה ולא "צבע אדום". בצאלים כן - לאחר הנפילות. אני מקווה שאיש לא נפגע, וגם לא הפלפל המצוין שלהם... במועמה אזורית שער-הנגב נפלה שוב רקטה. שבע פצצות מרגמה שוב במועצה אזורית אשכול. אשקלון מופגזת, ואפילו אשדוד, שוב. בניר-יצחק פיצוצים ומסוקים. שוב, כבמלחמה.

מזדקרים הפוליטיקאים. שוב: סילבן שלום היה היונה של הליכוד, אבל כשרוצים להתמודד - שוב - נגד בנימין נתניהו, הכל כשר: "לחזור שוב על 'עופרת יצוקה', ולהפיל את שלטון החמאס". שוב... כאילו לא נכשלנו כבר בזה... מי יכריז שוב שצריך מלחמה לשחרר את גלעד שליט?... לימור לבנת קושרת את הטילים ברצח המתועב באיתמר. מי יזכיר שוב את היטלר?...

סביב רביבים החלו לפרוח סוף-סוף האירוסים, וממערב לאבן הק"מ ה-163 (לכיוון צאלים), בדיונת החול שמדרום לכביש, סימנתי במעגל אבנים אפילו אירוס לבקן! תכננתי לערוך טיולי פריחה לנגב, שוב. עכשיו, מי יבוא?... ומה יקרה - שוב - לפרנסת כל הדרומיים?

הממשלה, והפרשנים הצייתנים, מגיבים - שוב - כמו ילד בגן: "הם התחילו". מי זוכר שבדיוק לפני שבוע, ביום רביעי (16.3.11), ישראל תקפה מהאוויר "בסיס חמאס בהריסות נצרים, והרגה שניים מפעילי הארגון". לזה הגיב החמאס בשבת ב-50 פצמ"רים (פצצות מרגמה), ממשלתנו עיכבה את תגובתה-לתגובה למען פורים, אך שלשום, יום ב', פתחה - שוב - בתקיפות אוויריות, ונפגעו שוב, לדברי דובר צה"ל, "פעילי חמאס". מה לעשות ששני ההרוגים - עימאד פרג' אללה וקאסם אבו-עוטייווי - היו בני 16... עזה הגיבה אתמול - שוב - בפצמ"רים לשער-הנגב, צה"ל הגיב במרגמות על סג'עייה, והפעם פגענו בשמונה, כולל משפחה עם שני ילדים - יאסר אל-חילו בן 16, ואחיו מוחמד בן 11. כן, התנצלנו. שוב.

וחבריי מ"קול אחר משדרות ועוטף עזה" נסערים - שוב - בטלפונים: משדרות - אריק ילין (יזם היי-טק ויזם "קול אחר"), נעמיקה ציון (יו"ר עמותת "גוונים" המסייעת שנים בשדרות), זוהר אביטן (מנהל המכינה במכללת ספיר) ועשרות חבריהם, ומאורים - ג'וליה צ'ייטין (פסיכולוגית), ומעין-הבשור - נעמי בן-בסט (פסיכולוגית אף היא), ומסעד ("הקיבוץ הדתי")... ומיד-מרדכי ("הקיבוץ הארצי")... והם מגיבים, מילה בסלע:

• "אנחנו באותו סרט... שוב... תגובה צבאית שלנו על תגובת רקטות שלהם על תגובה צבאית שלנו... וסובלים - אנחנו, האזרחים הפשוטים משני צדי הגבול. הפעולות הצבאיות - לפגוע, להרוס ולהרוג אנשים בישראל ובעזה - לא מביאות שקט וביטחון, לא לנו, הישראלים, ולא להם. כישלון הפעילויות הצבאיות והמצור על עזה היו צריכים ללמד אותנו שפעולות אלימות רק מסלימות את הבעיה, והופכות אותנו לקרבנות פוטנציאלים תמידים. אנחנו, חברי 'קול אחר', יודעים שהחיים שלנו באזור - ישראלים ופלסטינים - תלויים אלו באלו. אנחנו קוראים לממשלה להגן עלינו באמת, ולמצוא דרכים מדיניות להגיע להפסקת אש עם ממשלת חמאס. הגיע הזמן שאנחנו, תושבי האזור, נדרוש לעצמנו חיים בטוחים באמת. הגיע הזמן לצעוק בקול רם שאנחנו לא מוכנים לשמש 'פיונים' במלחמה האין-סופית הזאת. אנחנו דורשים את איכות החיים הבסיסית שמגיעה לכל אחד - שקט".

בשעת כתיבת שורות אלו חברי "קול אחר" מתכננים - שוב - לקרוא להפסקת אש מיידית, בהפגנה - כנראה ביום שישי ב-14:30 (למניעת חילול שבת) בצומת יד מרדכי (45 דקות מתל אביב!). פרטים באתרם. אני קורא לחבריי בשמאל, כולל משתתפי כינוס "שלום עכשיו" ביום ו' בתל אביב (שיסתיים ב-13:00): תאכלו משהו, קחו ממני דגלוני ישראל, וב-14:00 נצא מתחנת הדלק ברחוב דובנוב בשיירה להפגנה ביד מרדכי.

ואני אציע לנתניהו - שוב - כאן במאמר ושם בהפגנה, לתפוס את השור בקרניו, ודווקא עכשיו להציע יוזמת שלום ישראלית על בסיס יוזמת השלום הערבית. היתרונות ברורים: בעזה, ברמאללה, בוושינגטון, בבריסל - ובירושלים.