תקדים ג'וליאנו מֶר

השחקן ג'וליאנו מֶר חמיס, שקראנו לו "ז'וּל", נרצח בג'נין. עולם התיאטרון והקולנוע הישראלי נתקף בתדהמה. הבמאי עמוס גיתאי: "היו לנו יחסים קרובים, עשינו המון דברים יחד. מהסרט הראשון שלי 'אסתר', בו הוא שיחק יחד עם מוחמד בכרי, ובהמשך 'תל אביב - ירושלים', 'כיפור' ועוד. זה מזעזע, אני מזועזע, לחשוב שג'וליאנו מת". "אין לי מושג מי יכול היה לרצות להרוג אותו", הגיב בזעזוע יעקב אגמון, ששימש כמנהל תיאטרון הבימה בתקופה שז'וּל שיחק בתיאטרון. "אני המומה מהרצח המזעזע", אמרה ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין. "ג'וליאנו היה שחקן מדהים ואדם שנלחם על העקרונות שלו. הוא היה קרוע בין שתי זהויות וביטא את הדילמה של המדינה הזו - ושילם בחייו".

קשה לומר על רצח נורא שכזה שזהו רצח חשוב. אבל עם כל הכאב, היושר וההגינות הנדרשים, חייבים להודות שאכן זהו רצח חשוב ונורא במעלה. ראוי לנסות לפחות להבין מה קרה ולמה קרה ברצח החשוב מאוד הזה. הואיל והוא נרצח בג'נין סמוך לתיאטרון שהקים וקרא לו "תיאטרון החופש", נוציא מכלל האפשרויות את האפשרות שהוא הוצא להורג על-ידי ישראלים-יהודים. ג'וליאנו מֶר נורה מידי כיתת יורים רעולי-פנים שירו בו עשרות כדורים וזה מוכיח שהייתה החלטה להעבירו לעולם הבא. אין ספק שמקבלי ההחלטה ומבצעיה היו ערבים שרצו במותו. מדוע?

ג'וּליאנו מֶר היה אמן מדהים שנוי במחלוקת. הוא הילך על חבל דק, פרץ גבולות, העז והרחיק לכת בכל אשר עשה עד אשר שילם בחייו על כך. ז'וּל "ידע" ו"הכיר" ו"הבין" את ה"צדק" "הפלשתיני" ונאבק עליו נגד ישראל ונגד "הכיבוש" ומת מידי אלה שנאבק את מאבקם. מה זה אומר? מה זה מלמד את כל אלה שחושבים כמוהו? משום שאם האנשים האלה חפצים חיים כלשהם, בין במלחמה מתמשכת ובין בטרור בלתי פוסק, הם חייבים ללמוד את לקח ג'וליאנו מֶר. המוות אורב להם מידם האכזרית של הערבים שאינם מוכנים לשום גישור של פשרה. אם בן-תערובת שכזה שאימו יהודיה ואביו ערבי, שהקדיש את חייו להביא תרבות לילדי הערבים ולהיאבק את מאבקם של "הפלשתינים", היה בעיניהם לבן-מוות שדמו בראשו - מה יהא על יהודי "שוחר שלום"?

תקדים ג'וּליאנו מֶר-חמיס צריך להילמֵד בכל התנועות התבוסתניות בישראל שבראשן מנקֵר איזה מין "שלום" בלתי אפשרי שלא יתכן. זהו הסוף המחכה לכל התמימים המאמינים בהזייה שיש פתרון לאיזשהו "דו-קיום" בין ערבים ליהודים המבוסס על פשרה, אמון הדדי או צדק ואמת.

יותר מכך: התדהמה בישראל שעוררה הוצאתו להורג, היחס בתקשורת, הלם האמנים ואנשי "הרוח", מבהירים היטב לערבים שהפרופסור זאב שטרנהל הטעה אותם לחלוטין - אין להם מה להתרכז בהתנחלויות ולטבוח בהם. זה לא עושה כזה רושם כמו לפגוע באנשי שמאל מ"מחנה השלום". זהו חומר למחשבה בעבור גדעון לוי, עמירה הס, טלי פחימה, אילנה המרמן, סייד קשוע וכל ערבי המשתף פעולה כלשהי עם ישראל. שימרו נפשותיכם! ואתם, היוצאים בכל יום שישי לבילעין, אתם המפגינים בנעלין, וגם אתם המוחים עם דגלי פלשתין בשייח' ג'ראח ובחוצות תל אביב - המוות אורב לכם יותר מלכל אחד אחר. הרבה יותר פשוט וקל לקטוף לכם את החיים והאפקט התקשורתי - עצום!!! חישבו על תקדים ג'וליאנו מֶר ומה עלה בגורלו...