הרע במיעוטו

אולי נביא מפכ"ל משטרה מחו"ל? זו התחושה העולה למקרא הודעתו של מבקר המדינה לסיכום חקירתו בפרשת מות הסוכנים. לפחות בחלק הפומבי של המסקנות, מיכה לינדנשטראוס אינו מטיל אחריות אישית על איש - לא על המפכ"ל היוצא, דודי כהן, ולא על מחליפו המיועד, יוחנן דנינו. יש ביקורת קשה על המשטרה כארגון, יש הטלת אחריות ניהולית-פיקודית על הצמרת, אבל אין אמירה ברורה בשאלה האם דנינו ראוי להיות המפכ"ל הבא.

מי שמכיר את לינדנשטראוס יודע, כי אם היה סבור חד-משמעית שדנינו אינו ראוי, הוא היה אומר זאת בצורה ברורה. לינדנשטראוס ממש אינו מן המשתמשים בהצנע דיבור ובוודאי שאינו מן החוששים להביע את דעתם בגלוי. לכן, במקרה הזה, שתיקה כהודאה - דהיינו: לדעת לינדנשטראוס אין סיבה לפסול את דנינו.

מאחר שמן הסתם יימצא מי שיעתור כעת לבג"ץ נגד המינוי, סביר להניח שהשופטים לא יתערבו. הם יאמרו שזו החלטה המצויה במתחם סמכותה של הממשלה, שרק לעיתים נדירות ביותר יתערב בית המשפט בשיקולים מינהליים כאלו, ושאם היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה לא מצאו פגם במינויו של דנינו - אין בית המשפט שם עצמו במקומם.

אך ישנה גם השאלה המוסרית והציבורית. האם לאחר הביקורת של לינדנשטראוס על המשטרה ובכיריה, כאשר דנינו הוא במפורש אחד מאלו הנושאים באחריות להפרת נהלים קבועה, לחוסר אמון בין יחידות ולכך שאלו מסתיימים במותם של שני בני אדם - האם לאחר ביקורת כזו הוא יכול לקבל את הפיקוד על המשטרה?

מכאן מגיע המשפט בו פתחנו: אולי כדאי להביא מפכ"ל מחו"ל. משום שלינדנשטראוס מדבר על תרבות ארגונית קלוקלת במשטרה, כך שלצערנו יש להניח שכמעט כל מועמד אחר לוקה באותם כשלים. בהנחה שהשר יצחק אהרונוביץ, שהיה בעצמו סמפכ"ל המשטרה, אינו רוצה להביא מועמד מבחוץ (אם בכלל יימצא מישהו כזה), הרי שיש להחליט מהו הרע במיעוטו.

צריך גם להביא בחשבון את המצב בו מצויה כעת המשטרה, לאחר סאגת אורי בר-לב ואורלי אינס ולאחר תהליך מינוי שגרם להוצאת הרבה מאוד כביסה מלוכלכת החוצה. צריך גם להביא בחשבון את התמונה הכוללת של המינויים הבכירים בכוחות הביטחון בחודשים האחרונים: פרשת גלנט, פסילת מינויו של אבי גביזון לנציב השב"ס, הרטינות סביב מינויו של יורם כהן לראש השב"כ.

אחרי כל זה, צריך לבוא ולומר: עד כאן. אם היה נמצא ליקוי אישי בהתנהלותו של דנינו, לא היה מנוס מלחפש מועמד אחר. אך מאחר שהליקויים - שהם חמורים! - נוגעים לארגון כולו, הרי שמותר לקוות שדווקא דנינו יפעל לתקן אותם. שהרי הוא מכיר אותם היטב, כמי שהיה חלק מהם.

ציני? קרוב לוודאי. מציאותי? אולי. תמים? יכול להיות. הרע במיעוטו? בהחלט. אז מה לעשות, ואנחנו צריכים כרגע להסתפק במה שיש. זאת המשטרה שיש לנו, ויש לאפשר לה ולמפקדיה להתחיל ולעסוק במילוי תפקידיהם במקום לבחוש שוב בשאלות של מינויים וכבוד. את האורוות אפשר וצריך לנקות אחר כך.