דוח גולדסטון והעובדות

נודע מן העיתונות כי שלושה מחברי וועדת גולדסטון הודיעו באמצעות מאמר אשר הופיע בעיתון הבריטי "גרדיאן" כי הם - בניגוד ליו"ר הוועדה, השופט גולדסטון - לא מתחרטים על מסקנות הוועדה.

צא וחשוב: מדוע חזר בו יו"ר הוועדה להשמצת מדינת ישראל בעולם מהמסקנות אליהן הגיע? לדבריו, כי נתגלו לו עובדות חדשות, ולו היה יודע בעת כתיבת הדוח את מה שהוא יודע כיום, והיה אז סמוי מבינתו - לא היה מגיע למסקנות המשמיצות.

אומנם שומה על ועדה משפטית מסוג זה כי היא לא תמתין לעובדות להגיע אליה לבד, אלא תדאג באמצעים העומדים לרשותה להגיע אל העובדות, שכן עומדים לרשותה כל הכלים והאמצעים הדרושים, ולו רצתה - הייתה מבצעת את תפקידה בשלמות.

אומנם ככל שהוועדה חשה כי המידע שברשותה אינו מושלם, אלא חסר - היה בידה לעכב את הדוח או לא להוציאו לאור כלל.

אך מעשה שהיה אין להשיב, ומשהוצא הדוח, והתגלו הנתונים שהיו אמורים לסכל את עיקר מסקנות הוועדה - אזי לא נותר ליו"ר אלא להתנצל, לחזור בו, להתחרט, לתרץ...

אלא שלגבי חברי הוועדה האחרים - לפחות שלושה במניין אשר כתבו את המאמר לפיו הם נותרו בעמדותיהם ללא כל קשר לעובדות שהניאו את גולדסטון לשנות את עמדתו - לגביהם אין חשיבות לעובדות.

אצלם היה ברור מלכתחילה כי המסקנות הן כפי שהתקבלו בסופו של יום, הא ראייה, יש עובדות חדשות, סותרות, אך מה זה חשוב, המטרה מקדשת את האמצעים, והמסקנות חזקות מהאמת.

במצב דברים זה, אפשר להבין איזו אווירה עכורה שררה בדיוני הוועדה ומדוע מודר המידע אל חבריה ובמיוחד אל יושב הראש. היו בוועדה חברים פעילים שסימנו מראש את המטרות ואת המסקנות ללא כל תלות בעובדות...

הלקח שצריך ללמוד מהאירוע הנ"ל הוא שגודסטון לא ראוי לתפקיד שיפוטי והוא אינו מתאים להשתתף בוועדה שעניינה חקירות של אירועים כלשהם. הסיבה לאי התאמתו היא - כי קל לעבוד עליו, וכי הוא ממהר להסיק מסקנות על סמך מידע חלקי, אם לא מכוון ושגוי, ומונע על-ידי שיקולים זרים.

כמורו, גם שלושת חבריו לוועדה לא ראויים, כי אותם העובדות - לא מעניינות כלל...