|
|
דילמה מוסרית. אמג'ד עוואד [צילום: שירות הביטחון הכללי]
|
|
|
|
|
לפני כחצי שנה פרסמתי ב-News1 מאמר תחת הכותרת "הרוצחים מבני נעים תמורת גלעד שליט", להזכיר למי ששכח: אלה הרוצחים הנתעבים שטבחו בדם קר ארבעה מתושבי בית חגי והפכו שבעה ילדים ליתומים אומללים. הדילמה המוסרית הזאת עולה שוב לאחר שנלכדו שני שוחטי חמשת בני משפחת פוגל. רבים מאזרחי ישראל דורשים מממשלת ישראל להיענות לכל דרישות החמאס ולשחרר את החייל החטוף גלעד שליט. התבשרנו כי היום ערב פסח, יבקר באוהלם של הורי גלעד האזרח מספר 1, נשיא המדינה
שמעון פרס.
ביקורו של הנשיא ולכידתם של רוצחי משפחת פוגל, מחדדים את השאלה המוסרית הקשה, המופנית לרבים הדורשים להיענות לכל דרישות החמאס. השאלה הזאת אינה מופנית חלילה להורי גלעד המיוסרים, המוכנים שייעשה הכול למען שחרור בנם הנמק בכלא החמאסי. האינסטינקט של אם ואב משחררם מכל דיון בנושא.
השאלה שכל אחד חייב לשאול את עצמו היום, ודווקא בחג החירות: האם "לעשות הכל", כולל גם את שחרורם של שני הרוצחים?
אלה שישיבו ש"לעשות הכול" כולל גם את שחרורם של שני הרוצחים הללו, פטורים מלהשיב. אולם אלה שישיבו כי אין לכלול בעסקה בשום פנים ואופן את רוצחי משפחת פוגל, אותם יש לשאול: האם הדם היהודי שניתז על ידיהם בעת השחיטה, אדום יותר מזה שעל ידיהם של הארכי מרצחים שטבחו בשנים האחרונות עשרות יהודים.
שאלה נוספת היא האם שחרורם של רוצחי משפחת פוגל (שהם מחוץ לכל עסקה) מסכן את הנרצחים העתידיים יותר מסכנתם של הארכי רוצחים הוותיקים? זוהי השאלה הגורלית ואין בילתה...
