תשובה לפרופסור רות גביזון

היא נראית לי אישה חכמה מאוד, וחסימת דרכה לבית המשפט העליון על-ידי הנשיא ברק, העצימה את המוניטין שלה. את מה שאיבד אהרן ברק בגין פסילתה - והוא איבד הרבה! - העמסתי על המוניטין שלה. גם את מה שאיבדה שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, בגין רפיסותה מול ברק - והיא איבדה הרבה מתוך המעט שהיה לה! - העמסתי על המוניטין שלה. התוצאה: רות גביזון ענקית בעיניי. ולמרות האמור, אני חולק עליה.

כמו רבים, גם אני קראתי את הראיון הארוך (4 עמודים) שהעניקה כלת פרס ישראל, הגברת גביזון לידיעות-אחרונות (15.4.11). לכל אורך הקריאה חשתי תנודות של הסכמה לאי-הסכמה. בין שני הקצוות, נתקלתי במסרים שגירו לי את המחשבה, והניעו גלגלים בתודעתי. בגלל הגירוי הזה, אני נהנה לשמוע ו/או לקרוא אותה.

שני מסרים שיש ביניהם קשר, אנסו אותי להגיב. אני משתמש במילה "אנסו", ולא בכדי. הראשון - לא הכל שפיט! - בגינו נחסמה דרכה לבית המשפט העליון, והמסר השני - דעתה על תגובת השופטים בנושא הגירוש. היא אמרה הינתקות, אני אומר גירוש. כנראה שגם אנשים חכמים מתקשים ליירט מאסת שקרים. לא התנתקנו מעזה!...

לדעתה, בית המשפט העליון לא היה צריך לדון בגירוש, מפני ש- הנושא פוליטי. "אם אני הייתי שם, הייתי אומרת, רבותיי, זה נושא פוליטי, וזה לא בשבילנו. ביהמ"ש העליון לא אחראי על תבונת המעשה הפוליטי, ולא מתפקידו להעניק או לשלול מממשלה מכהנת את הלגיטימציה". סוף ציטוט.

סליחה. הגברת גביזון מפספסת משהו. לא "תבונת המעשה הפוליטי" עמדה לדיון, אלא כללי המשחק הדמוקרטי. בית המשפט העליון, ששופטי הבדימוס טוענים שהוא מעוז דמוקרטי, היה חייב לומר לממשלה: לכו לקבל רשות מהבוחר. בפעם האחרונה שהאזרחים נדרשו לנושא, הם אמרו לא! עד למבחן הקלפי הבא - ה"לא" הזה שריר קיים ומחייב.

אילו לפני הבחירות (ב-2003) היה סטודנט שואל את הגברת גביזון, מה עליו לעשות כדי לסכל את תוכנית פינוי היישובים של עמרם מצנע, אני בטוח שתשובתה הייתה: אין לך שום דרך - זולת הקלפי!!! בעניין הזה, הקלישאה אותה מתאמצים לדחוס לתודעת התלמידים שלומדים אזרחות - "רוצה להשפיע - תצביע"! - איננה סיסמה בעלמא. רצון הבוחר מחייב את המנהיגים. הטענה לפיה הכנסת והממשלה הכריעו בנושא ברוב קולות, איננה ממין העניין. גם בדיקטטורה יש פרלמנט וממשלה. רצון האזרחים עושה את ההבדל.

שורה תחתונה: גירוש אלפי היהודים ועקירת היישובים התאפשרו בגין מפגש אינטרסים מזוהם בין רודן מושחת שהצליח למלט את עורו מכלא (לא את בנו עומרי) בזכות מימוש פנטזייה מדינית של כלבי השמירה של הדמוקרטיה בתקשורת ובבית המשפט העליון. אלוהים סגר את החשבון עם הרודן המושחת, וההיסטוריה תעשה את אותו הדבר עם השותפים (לבני, בר-און ואחרים) ונותני הגיבוי...