|
|
אמונה [צילום: איציק אדרי]
|
|
|
|
|
חג המימונה - הינו חג יום האמונה. המקור בו אני נתלה, הוא אחי הבכור פנחס חזן שהיה עוד בצעירותו לתלמיד חכם ולימד בפדלה שבמרוקו. הוא היה אומר, כאשר ישראל חצו את ים סוף, בכ"א ניסן, שביעי של פסח, (רש"י לשמות י"ד, ה: והוא יום שביעי של פסח. בשירת הים כתוב: ויאמינו בה' ובמושה עבדו.
נגזר מכך שהיו ישראל חוגגים יום זה כיום האמונה. היו יוצאים אל השדה והיו משתעשעים במים, על שום שבלא ספק גם נרטבו בני ישראל בחצותם את הים, לעומת המצרים שטבעו. מנהג זה נשתכח במשך הדורות.
במשך 40 שנות נדודיהם במדבר. היו מצרים על המים שלא היו זמינים תמיד. "ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים: ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה: וילנו העם על משה לאמר מה נשתה: כה ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים.
ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים: ואפילו משה במי מריבה נענש על כך ולא נכנס לארץ. "ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם".
יהדות מרוקו זו שגלתה לשם בנדודיה לאחר חורבן בית שני. שמרה מסורת זו איתה, מסורת של יום האמונה ביום שביעי של פסח ובשעשועי מים. בשל מצוקת השפה והזמנים הרבים שנותרנו בגלות ערב, יום זה הפך ליום של מזל וברכות איש לרעהו, מזל במרוקאית = מימון ובהשפעת ילידי המקום אשר שמעו וגם חגגו את יום האמונה עם היהודים, נשתבש השם ונתערבב עם המשמעות מזל ונשתמר לאורך הדורות בשם מימונה, שיש בו גם מזל וגם אמונה.
תרבחו ותסעדו
לכעס הניחו
אהבה הפיחו
פיגורה השביחו
על השית השגיחו
בעסקים הצליחו
כסף הרוויחו
המנגל המליחו
הרוע הדיחו
מהמקובעות הגיחו
צרות השכיחו
פרח הריחו
כאב השיחו
עיניים הבליחו
פוליטיקה הדליחו
יושרה הוכיחו
אמת הבטיחו
כנפיים הצמיחו
נקמה הזניחו
טוב הצניחו
הרוע הבריחו
אותי הטריחו
עצמכם הכריחו
יופי הפריחו
ראשינו הקריחו
ליבכם אל תקשיחו
הייתולות הרתיחו
החמס הסריחו
ועלינו ישיחו
במימונה תשמחו
המופלטה תמרחו
בדבש אל תחסכו
תסעדו ותרוויחו
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
