תורתנו הקדושה היא "תורת חיים", פשוטו כמשמעו. ובמילים אחרות: מלבד היותה תורת המצוות, החוקים, המשפטים וכולי, היא גם תורה המדריכה והמנתבת את דרכו של האדם לחיים הגונים, הוגנים וישרים בכל שטחי ותחומי החיים בבחינת: "אשר יעשה אותם האדם - וחי בהם" [ויקרא י"ח, ה']. ועל כך ראיתי באחד מן המדרשים החדשים שכתב כהאיי לישנא [מדרש גם]: "ומילת אשר היא כמילת אם", קרי: אם יעשה אותם האדם - וחי בהם, חיות פיזית, גשמית כמו גם חיות רוחנית שהרי, פעמים רבות, החיות הפיזית והגשמית ההגונות מביאות את האדם לחיות תורנית, ערכית, אמונית ועוד. דורות על גבי דורות חונכה בדרך זו האומה היהודית/ישראלית משום שהתורה היא האושיה, הבסיס, הכן, הנדבך והחומה הבצורה לשמירת ולשימורו של העם היהודי לאורך אלפי שנים ובניגוד מוחלט למספר אימפריות גדולות ועצומות אשר נכחדו וחלפו מן העולם בלא להשאיר זכר לקיומן בעבר בגין אי-שמירת המוסר, היושר וההגינות. צא ולמד שלא בכדי תורת ישראל מכונה פעם אחת במקרא [שמואל ב', א', י"ח] בשם "ספר הישר". זאת משום "שהאל הגדול אשר כל דרכיו הן יושר וצדק נתן את תורתו לישרי לב כדי שילכו בדרך ישרה והגונה" [מדרש גם]. ואכמ"ל.
וגם אומנה, פרשת השבוע, פרשת "קדושים", שנאמרה בהתכנסות עם ישראל ובהקהל "מפני שרוב גופי תורה תלויין בה" [רש"י על אתר] והמכילה 64 פסוקים ו-51 מצוות שרובן עוסקות ב"מצוות שבין אדם לחברו" מציינת שתי מצוות, מצוות לא תעשה אחת ומצוות עשה אחת הנוגעות ישירות בהתנהגות של יושר והגינות בעולם המסחר:
א) "שלא להונות במידות" [מצווה רנ"ח].
ב) "לצדק [=לבצע צדק] המאזניים, המשקלים והמידות" [מצוות רנ"ט].
מעיון בדברי בעל "ספר החינוך" עולה שכאשר התורה מצווה שלא להונות במידות, היא מתכוונת לכלל סוגי המידות: במידת הלח, במידת היבש, במידת הבגדים, במידת הקרקעות ועוד, "ונוהגת (מצווה זו) בכל זמן ובכל מקום, גם בזכרים וגם בנקבות" וכאשר התורה מורה ומצווה על "צידוק" המאזניים, המשקלים והמידות, היא מתכוונת לכיוונון ויישור כלי המסחר אשר הסוחרים והמוכרים משתמשים בהם בכל גווני ובכל צורה ואף "(מצווה זו) נוהגת בכל זמן ובכל מקום, גם בזכרים וגם בנקבות", ושורש מצוות אלה הוא "כדי להרחיק את האדם מן הגזל ומן התרמית".
המשורה, המשקל, המאזניים, האיפה, ההין והמידה הם כלי הביטוי המקראיים עבור מסחר האמור להתבצע ולהיעשות באופן הישר, ההגון וההוגן ביותר. ועניין זה אינו קל כלל וכלל, ובעיקר אצל אלה המתעסקים בכך באופן יומיומי משום שיצר הפיתוי לרמות ולהונות, גדול אצלם שבעתיים. לא רבים עומדים בכך, לדאבוננו. מספר לא קטן של סוחרים ומוכרים אשר נדברתי עימם ושאלתים על כך, הודו וענו בצורה כנה ואמיתית: "אצלנו, יצר הרע עובד שעות נוספות". אשר על כן, צווחת ומזהירה תורתנו הקדושה בראש חוצות ובצורה נחרצת, חד-משמעית, שאינה משתמעת לשתי פנים: "לא תעשו עוול במשפט, במידה, במשקל ובמשורה: מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק יהיה לכם" [ויקרא י"ט, פסוקים ל"ה-ל"ו].
חכמינו ז"ל אף העלו את רף עונשו של האדם שאינו מקפיד על הדיוק במידות ובמשקלים וקבעו [ב"ב פ"ח:]: "אמר ר' לוי: קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות". בהקשר לכך פסק והסביר "הנשר הגדול", הרמב"ם (1204-1138) באחד מסדרת ארבעה-עשר ספריו המכונים "יד חזקה" [בספר נזיקין, בהלכות גניבה ז', הלכה י"ב]: "קשה עונשן של מידות יתר מעונשן של עריות. שזה - בינו לבין המקום. וזה - בינו לבין חברו וכל הכופר במצוות מידות ככופר ביציאת מצריים שהיא גרמה לכל הציוויים".
הסיפור המצ"ב יכול להמחיש את אשר נכתב לעיל, כדלקמן: אחד השוחטים הצדיקים שהיו בעיירתו של "אבי תנועת המוסר", הלא הוא ר' ישראל מסלנט זצ"ל (1883-1810) הגיע אליו כשהוא נסער, נרגש וללא סכין השחיטה ואמר בקול חלוש ורועד: "רבי! החלטתי להפסיק לשחוט מהיום ואילך היות שדיני השחיטה חמורים ומורכבים, וחושש אנכי לעבור עליהם". הרב הסתכל עליו בהשתוממות ושאלו במה הוא רוצה לעסוק למחייתו ולפרנסת משפחתו, והשוחט ענה שכוונתו לעסוק במסחר. הרב חייך ואמר שאם החלטתו הייתה לעזוב את עולם השחיטה בגלל החשש הנ"ל, אזי בעולם המסחר החששות לעבור על איסורי התורה מרובים המה וחמורים אף יותר. להוכחת דבריו אמר ר' ישראל: "חלק שלם מארבעת חלקי השולחן ערוך עוסק בדיני מסחר והרבה יותר הלכות נכתבו בדיני מסחר מאשר בדיני שחיטה". הרב המליץ לשוחט לחזור אל מלאכת השחיטה ולא להתעסק במלאכת המסחר ואף הוסיף לדבריו וסיפר שלאחר חתונתו לווה סכום כסף גדול מאחד מעשירי העיירה בה התגורר. "רציתי לעסוק במסחר על-מנת לא להזדקק למתנת בשר ודם". אולם, לאחר זמן קצר ביותר עשה כל שלאל ידו להחזיר את הכסף שלווה משום שראה ובעיקר חש שהקרבה לעולם המסחר קירבה אותו לאיסורים כל-כך מרובים, כגון: גניבה, גזל, עושק, ריבית, דיוק במידות ובמשקולות וכולי. הרב "קינח" את סיפורו האישי במשפט: "העדפתי לחיות חיי דחק ולא לעסוק במסחר".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
