במשך שלוש שנים ניסה משטרו של מובארק להביא לחתימת הסכם פיוס בין הפת"ח לחמאס ללא הצלחה. תנועת חמאס טענה כי עמדת מצרים נוטה לטובת יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס ומנסה להכתיב את תנאי ההסכם שהינם נוחים יותר עבור תנועת הפת"ח. והנה, כאילו במטה קסם, הצליח המשטר החדש במצרים לגשר על הפערים בין הפת"ח לחמאס בתוך שלושה שבועות ולהביא להודעה משותפת על חתימת הסכם בין שתי התנועות היריבות.
כיצד חל המפנה?
פרשנים בעולם הערבי הנסמכים על מקורותיהם במצרים ובתנועת חמאס טוענים כי בעקבות נפילת משטר מובארק חלו שינויים במדיניות המצרית, הטיפול בתנועת חמאס הוצא מידי המודיעין המצרי והועבר למשרד החוץ המצרי בראשותו של ד"ר נביל אל-ערבי, ומצרים הצליחה לטעת בקרב הנהגת החמאס את התחושה כי היא הפכה ל"מתווך הוגן" בין שני הצדדים.
לדבריהם, המשטר המצרי הקודם התייחס לרצועת עזה כבעיה לביטחון הלאומי של מצרים הנמצאת בקשרים הדוקים עם ארצות הברית וישראל ואילו המשטר המצרי הנוכחי איננו רואה בשלטון חמאס ברצועת עזה בעיה המאיימת על ביטחונה של מצרים וסבור שהאיום על הביטחון הלאומי המצרי נובע ישירות מהמשך הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
גם לשני הצדדים, הפת"ח וחמאס, יש היום נכונות לגלות יותר גמישות נוכח השינויים ותהפוכות בעולם הערבי והדרישה הגוברת ברחוב הפלשתיני להשגת אחדות לאומית.
חיזוק לדברים האלה ניתן למצוא בהצהרות גלויות של בכירים בהנהגה המצרית לאמצעי התקשורת הערביים.
שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי אמר לפני כמה ימים כי "מצרים לא שכחה את המימד הערבי במדיניות החוץ שלה והיא משקיעה מאמצים רבים בעניין הפלשתיני". הוא פירט שלושה שלבים במדיניות החדשה של מצרים: הסרת המצור המוטל על רצועת עזה, השגת פיוס פנים פלשתיני ומעבר משלב ניהול הסכסוך הישראלי פלשתיני לשלב של עשייה למען סיום הסכסוך.
ראש ממשלת מצרים, עצאם שרפ, מיקד את הדברים ואמר כי מצרים איננה שואפת לחדש את המשא המתן בין ישראל לפלשתינים אלא להביא לכינוסה של ועידה בינלאומית שתפתור את הבעיה הפלשתינית, במילים אחרות לנסות ולכפות פתרון על ישראל שהפרמטרים שלו ידועים מראש.
המדיניות המצרית הזו עולה בקנה אחד עם כוונת הרשות הפלשתינית ליזום בחודש ספטמבר הקרוב את כינוסה של העצרת הכללית של האו"ם כדי שתאשר את הקמתה של מדינה פלשתינית שגבולותיה הם קווי 67.
ישנן גם סיבות נוספות שהביאו להצלחה הנוכחית של המאמצים להשגת פיוס פנים פלשתיני. יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס המתכנן לשאת נאום בעצרת הכלית של האו"ם בחודש ספטמבר מעוניין להגיע לניו-יורק מחוזק ולא בעמדת התגוננות מול מדינות שעלולות לטעון כי העם הפלשתיני מפוצל וכי יש ספק אם אש"ף הוא אכן הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלשתיני.
ואילו תנועת החמאס בעזה, שהצליחה בארבע השנים האחרונות לחזק ולבסס את שלטונה ברצועה, הפסידה הרבה מהפופולריות שלה בגלל חוסר יכולתה לשקם את הרצועה כפי שהבטיחה לאחר מבצע "
עופרת יצוקה".
הקמת
ממשלה פלשתינית חדשה שמורכבת מטכנוקרטים תקשה על ישראל לתקוף את רצועת עזה במיוחד אם הפלגים הפלשתינים ימשיכו לשמור על רגיעה.
הסכם הפיוס הפנים פלשתיני החדש זוכה כבר לכינוי "הסכם קהיר" באמצעי התקשורת הערביים.הסכם הפיוס הקודם משנת 2007 המכונה "הסכם מכה" החזיק מעמד רק שלושה חודשים ולמרות השמחה ברחוב הפלשתיני על עצם השגת ההסכם ישנם חששות כבדים כי שני הצדדים לא יצליחו לגשר בטווח הרחוק יותר על הפערים העמוקים ביניהם.
לישראל יש תפקיד חשוב גם בתהליך הפיוס הפנים פלשתיני. הפלשתינים חוששים כי ישראל מעוניינת לשבש את התהליך הזה וכי האינטרס של ממשלת נתניהו הוא שהפיצול בין הגדה לרצועה יימשך. החשש העיקרי הוא שישראל תפסיק את העברת כספי המיסים שהיא מעבירה מידי חודש לרשות הפלשתינית ושעכשיו יגיעו גם לידי החמאס.
עכשיו צפוי כי המערכה המדינית תתחדש וכי ישראל תדרוש כי הממשלה הפלשתינית החדשה שתקום תהיה מחויבת לתנאי הרביעייה הבינלאומית: הכרה בישראל, גינוי הטרור וקבלת כל ההסכמים שנחתמו בין ישראל לאש"ף.
ההודעה של שר החוץ המצרי כי מעבר רפיח יפתח בקרוב היא הפרה של הסכם המעברים מ-2005 שנחשב להסכם בינלאומי. על-פי ההסכם את מעבר רפיח אמורה לנהל הרשות הפלשתינית והפיקוח עליו צריך להיות בידי משקיפים מהאיחוד האירופי. ישראל אמורה לפקח על תנועת הנכנסים והיוצאים מרחוק באמצעות מצלמות.
אי קיום ההסכם הזה מעידה על כך שהודעת המועצה הצבאית העליונה במצרים כי היא מחויבת לקיים את כל ההסכמים הבינלאומיים והאזוריים שעליהם חתומה מצרים לא הייתה רצינית. מדובר בתקדים מסוכן מאוד.
הרשות הפלשתינית תצטרך להחליט גם כתוצאה מההסכם שלה עם תנועת חמאס, האם היא מחויבת לתיאום הביטחוני עם ישראל כפי שנקבע בהסכמי אוסלו נוכח התנגדות החמאס להסכם זה ובמיוחד לסעיפיו הביטחוניים.התיאום הביטחוני הוא מרכיב חשוב ביותר בהסכם אוסלו שבו התחייב אש"ף להילחם בטרור.
עם זאת צריך לזכור כי למרות החמרת המצב מבחינתה של ישראל בעקבות השגת הסכם הפיוס הפנים פלשתיני,ניסיון העבר מעיד כי ההסכם הזה עלול לחזור כבומרנג לעברו של יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס.
ב-2007 חתם מחמוד עבאס על הסכם הפיוס הראשון שנקרא "הסכם מכה" וטרם יבשה הדיו על נייר ההסכם וחמאס ביצע הפיכה צבאית ברצועת עזה וגירש בכוח ובבושת פנים את אנשיו של אבו מאזן ממוסדות השלטון. מי שמכניס נחש ארסי לביתו חייב לקחת בחשבון את האפשרות כי הנחש הזה עלול להכישו. מחמוד עבאס כבר הוכש פעם אחת על-ידי החמאס ונראה שאיננו למד את הלקח. ההכשה הבאה אמורה להיות קטלנית יותר ולהביא לסוף שלטונו בשטחי יהודה ושומרון.
האם ביבי יודח? 
