גם לקוסם נגמרים לפעמים השפנים

הופעתו הטלוויזיונית של ראש הממשלה, מר נתניהו, מייד לאחר פרסום הידיעה על הסכם בראשי תיבות שהושג בין חמאס לרשות הפלשתינית, מעבר להיותה ממש מיותרת בעיתויה, הוכיחה עד כמה, לפעמים, גם לקוסמי המילים ואשפי התקשורת נגמרים השפנים שבשרווליהם. גם אם מיישרים מבט ישירות למצלמה ונהנים מכך שאפשר לדבר מעל ראשם של העיתונאים המעיקים והנודניקים השואלים שאלות, עדיין אפשר ליפול במלכודת שטמנו לנו אויבינו.

הופעתו של ראש הממשלה בצורה כה בהולה העידה, כאלך עדים, על הפתעה מוחלטת. אם כן, מדוע לא היה חכם יותר להמתין להבהרות, לשקול היטב את האופציות השונות, ורק לאחר מכן להגיב? האם לישראל היה נגרם נזק כלשהו? התשובה היא לא.

דבריו של ראש הממשלה נשמעו היטב בעזה ובקרב ראשי הרשות הפלשתינית, לכן גם התגובה שלהם לא איחרה לבוא: מוטב לראש הממשלה לא להתערב בענייניו הפנימיים של העם הפלשתיני. מה פתאום ראש הממשלה דורש מאבו מאזן לבחור בין חמאס לישראל כשהמציאות היא שחמאס הוא השולט בעזה, משמע מיליון וחצי פלשתינים, זאת לאחר שעלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות כפי שישראל וארה"ב דרשו?

הפלשתינים לא ינהגו לפי הוראותיו של מר נתניהו, כך יש להניח. מה הביא להסכם בין הפלגים הניצים בקרב הפלשתינים איננו חשוב בדיון זה. ישראל חייבת להשלים עם עובדה זו ומכאן לגזור את מדיניותה. הבעיה היא שאלה המתבוננים היטב בתפקודה של ממשלת ישראל, אינם מזהים בקלות עשייה מדינית ענפה, בלשון המעטה. אי-אפשר לשבת בחיבוק ידיים, רק להגיב לאירועים ושוב להגיב, ולבוא בטענות אל אחרים. יש לראש הממשלה די זמן לצאת בתוכנית מדינית ריאלית ולהעמיד את הפלשתינים במבחן הרצינות לגבי הגעה להסדר שלום.

מותר לראש הממשלה לבוא אל העם והעולם ולטעון שאין בכוונתו להציע שום תוכנית מדינית כי לדעתו אין כל אפשרות לקדם אותה, אך צריך להגיד זאת בריש גלי, ללא התפתלויות מיותרות. מותר לו לומר שאין עם פלשתיני, שאין בכוונתו להיענות לדרישה לכונן מדינה פלשתינית, שהוא דוחה את מתווה אובמה הצפוי או כל תוכנית אחרת של האירופים או החוצנים. ממשלתו נבחרה בבחירות דמוקרטיות והבטיחה מדיניות שונה מזו של ממשלות קודמות. בסדר גמור. רק שיגיד זאת. יש להניח שרבים בקרב הציבור הישראלי יתמכו בעמדתו זו של ראש הממשלה. מה תהיינה התוצאות לאמירות ברורות מסוג זה, זהו סיפור אחר.

ועוד הערה אחת על האמירה שעם חמאס לא תנהל ישראל מו"מ משום היותו ארגון טרור המייחל ומאחל לחיסולה של ישראל. למען האמת, אין כמעט אזרח ישראלי יהודי המוכן לשאת ולתת עם ארגון טרור זה הנתמך על-ידי אירן וחיזבאללה. עד כאן ההסכמה היא מקיר אל קיר. נשאלת השאלה, מה יקרה כשהארגון הזה יכריז על שהוא מוכן לקבל את הנוסחה של מדינה פלשתינית בגבולות 67'? קוראים רבים וודאי יגידו שלא יתכן תרחיש כזה ולעולם חמאס לא יהיה מוכן לכך. יהיו וודאי שירחיקו לכת ויטענו שגם אבו מאזן איננו מתכוון להכיר בקיומה של ישראל כפי שלא מוכן להכיר בה כמדינת היהודים. לגיטימי לחלוטין לחשוב כך. אם אכן ינהג כך ראש הממשלה, כי אז ראוי שיהיה מוכן לתת את הדעת לתוצאות האזוריות והבינלאומית ולשאת בהן בגאון.

הבעיה היא שנגמרו השפנים בשרווליו של מר נתניהו הנתפס כקוסם מדיני. ישנן שתי ברירות: המשך המדיניות הנוכחית, כלומר חוסר מדיניות, העלול לגרום נזקים קשים לישראל, או לחלופין, יציאה בתוכנית מדינית רבת היקף וברת סיכויי יישום לפני חודש ספטמבר שנה זו. לעניות דעתי, ככל שנקדים את הפלשתינים בתוכניות, כך ייטב למדינת ישראל מכול הבחינות.