נחום ברנע (ידיעות, 3.5.11) כותב: "איך קרה שאת בן-לאדן איתרו, ואת החייל שלנו לא איתרו?" והוא מאשים: "משהו מוזר, בלתי נסלח, זר לישראליות, טמון בקוצר היד שגילתה מערכת הביטחון..."
ההשוואה בין חיסולו של בן- לאדן לבין שחרורו של שליט אין אווילית ממנה, משום שכל בר דעת מבין שאין כל קשר בין המקרים. בעוד שהמשימה האמריקנית הייתה לחסל את המטרה שהיא בן-לאדן, המשימה של לוחמינו הפוכה: להציל את המטרה שהיא גלעד שליט. כמה קל להאשים בהקשה על המקלדת את מערכת הביטחון.
יש לצפות מברנע, מבכירי הכותבים של
ידיעות אחרונות וחתן פרס ישראל, שיחשוב בכובד ראש לפני שהוא טופל האשמות שווא על מערכת הביטחון. שמא ניתן להניח כי במערכת הביטחון יודעים בדיוק היכן כלוא שליט, אלא שבמקביל יודעים לבטח כי בצד סיכון חייהם של הלוחמים שייצאו לשחרר את החייל החטוף, שליט עצמו יחוסל ברגע ששוביו ידעו שלוחמי צה"ל מתקרבים לכלאו. ראוי לברנע, שימהר להתנצל שברוב חוצפה העז להאשים את מערכת הביטחון "בקוצר יד" ובמעשה "בלתי נסלח".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
