מדי "יום עצמאות" עולה שוב הזעקה הערבית על "הנכבה" שחוללו הציונים לפלסטינים במלחמת 1948. ה"נכבה" היא, לתפישתם, האסון של הנישול והגירוש, שהגלה פלסטינים מארצם והפכם לפליטים ברחבי המזרח התיכון, וכפריהם ורכושם הפכו הפקר ל"מהגרים הציונים שהובאו במסווה של הצלת יהודים". על כך העיד גם ראש הממשלה המנוח
יצחק רבין, בספרו "פנקס שרות".
ממשלת הימין מנסה "לאחד את העם" בהסתה אנטי-ערבית ועל-ידי "חוק הנכבה", כאילו כל סיפור ה"נכבה" הוא עורבא פרח של הסתה ערבית. אך העובדות הן הפוכות, וחמורות הרבה יותר ממה שמפורסם. ה"נכבה" איננה רק מנת חלקם של הערבים, אך רק הם מעזים לזעוק חמס נגד מה שנעשה ומבקשים תיעוד ותיקון האסון. ההיסטוריוגרפיה הציונית מלאה ב"נכבות" שעוללה הציונות, ללא קשר לעם, עדה, דת וגזע. אבל לעומת הציבור הערבי, שגם אותו מנסה הימין להשתיק, הלאומנים הצליחו להשתיק יהודים ספרדים, חרדים וניצולי שואה, שה"נכבה" הציונית הייתה גם מנת חלקם.
לכל מי שעדיין לא יודע - העלאתם של יהודי תימן, משנות ה-20 עד הקמת המדינה, הייתה לצורך עבודתם בלבד, ובשכר זעום. הם שוכנו ב"בדונים" על-יד המושבות, וכשכשלו בעבודתם נקשרו לחמורים והוכו בשוטים. כשסיימו את עבודתם הם גורשו מהישובים שבהם גרו, ככנרת (אפילו בבית-הקברות המפורסם שלה הם "נודו" לפינה נידחת - לכו לראות!) וכפר חב"ד.
לאחר הקמת המדינה, משגילו בישראל את השואה המרה של יהודי אירופה, ושיהודי אמריקה לא יהגרו לארץ ישראל, הובאו אחיהם מתימן לשמש "בשר תותחים" וכוח עבודה זול. משנות ה-50 המוקדמות הועלמו מאות ילדים מעדת תימן, ומעדות מזרח אחרות, מתוך בתי החולים, בטענות ש"הילדים נפטרו". באותה "קליטת עלייה" נגנבו גם דברי יודאיקה ודברי ערך אחרים מבני עדות תימן, מרוקו ועוד, ולימים נטען ש"אבדו".
יהודי עירק יודעים לספר על פצצות שהתנועה הציונית הניחה בבתי הכנסת בבגדד, כדי להמציא אנטישמיות ובעקבותיה להעלות את יהודי עירק לארץ. אלוף (במיל.) יאנוש בן-גל יכול לספר איך לאחר השואה המרה האכילו בקיבוצים את הילדים פליטי השואה בחזיר, גזזו את פאותיהם, והיכו והרעיבו ילדים שהתנגדו. את האכזריות לבני ישראל התחלנו לשמוע במשפט קסטנר, קצה הקרחון של שיתוף הפעולה הסמוי והמדהים בין הציונים לנאצים יימח שמם.
על כל אלה איש אינו קורא בהיסטוריה הציונית הכתובה, המזויפת. ראשי הציונות דאגו להשתיק זאת, בשימוש בגזר המשרות והממון, ובמקל הטרור נגד ספרדים, חרדים וניצולי שואה שקמו לזעוק את האמת. הכל נעשה במסווה של "אחדות העם". מי שניסה בכל זאת לומר משהו, מצא עצמו כגוף ללא הופכין. הרב עוזי משולם, למשל...
ב"יום העצמאות" הקרוב, כבכל שנה, לא רק הערבים יציינו את ה"נכבה". מקומי יהיה עימם, ב"צעדת החיים" המסורתית של יהודים - חרדים, ספרדים ופליטי שואה - ניצולי ה"נכבה".
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
