מחלקה ראשונה <span style='font-weight:normal;'>[17.8.01]</span> <br>

לפני כמה שנים נפגשתי עם שופט (בדימ.) בכיר. המדובר בשופט בית משפט מחוזי לשעבר, אדם רציני שדעתו נחשבת גם כיום - כמשפטן בעל שיעור קומה, פעיל במערכת המשפט וגם ציבורית, ומקובל במיוחד. שוחחנו על עניינים רבים. גם על המערכת המשפטית, ולא במעט על חובותיהם של באי-כוח המדינה - עורכי דין, פרקליטים וגם היועץ המשפטי לממשלה: ביצגם את המדינה לומר תמיד אמת לבית המשפט, לעזור לבית המשפט לעשות צדק ושאר העניינים שאינם מכובדים בגרוש.

תיקון קטן: כתבתי שוחחנו וזה לא בדיוק היה כך. אני הקשבתי. הוא דיבר, רטן, כעס, סיפר: "מה אתה חושב", אמר, "שפרקליט שמופיע בשם המדינה הוא באמת מייצג את המדינה כדי לעשות צדק?. האם הוא משמש באמת כפקיד בית המשפט? לא. מה פתאום. הוא מייצג את עצמו. בלבד. הוא רוצה להצליח, להתקדם. ולכן, הוא ידרוך על כל מי שעומד בדרכו, גם אם הוא צריך למסור לבית המשפט גירסה כוזבת".

האיש דיבר מדם ליבו. בשבתו כשופט, הוא שמע אלפי משפטים, וראה יום יום כיצד הדברים נעשים. הפצרתי אז באותו אדם להתראיין בשמו. הוא סירב.

השבוע נזכרתי באותה שיחה, לאחר שקראתי שוב ושוב את הטיעונים והבקשה החדשים שהגיש לבית המשפט העליון היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין (באמצעות עו"ד שי ניצן); וכן את התגובה שהגיש אריה דרעי, באמצעות באי כוחו - עורכי הדין יגאל ארנון, נבות תל-צור ואיילת לשם.

התמונה המצטיירת, בכל הכבוד: רובינשטיין מזגזג, שלא לומר מכזב - במוסרו עובדות, כביכול, שלא היו ולא נבראו. לא צריך להיות חכם גדול, כדי להבין כי רובינשטיין נוהג כפי שנוהג כדי להשיג את התוצאה שלה הוא מייחל: לדחות את בקשתו של אריה דרעי למשפט חוזר. מסקנה זו עולה מאליה, דווקא בשל הקרדיט שיש ליתן לו בכל זאת: כמי שיודע להבחין בין אמת לשקר; כמי שיודע להבחין בין עובדות לבין משאלות לב; ומעבר לכל, כמי שמבין משפט. נציג כאן שני עניינים, מתוך ההליכים הסבוכים המתנהלים בימים אלה:


העניין הראשון -

האם טען דרעי לקנוניה שבה מעורבים בייניש-רזניק-שמולביץ:

בשבוע שעבר פנה רובינשטיין לבית המשפט, וכאילו מצא שלל רב, הודיע לנשיא בין המשפט העליון אהרן ברק (בפניו מונחת בקשתו דרעי למשפט חוזר), כי נוכח בקשתו שלו - חקרה התביעה השווייצרית ומצאה, ועתה היא מאשרת, כי אין בסיס לטענותיו של דרעי, כאילו עשו דורית בייניש ורזניק יד אחת עם שמולביץ, כדי שישקר בבית המשפט ויסייע בהרשעתו של דרעי.

בהודעתו מאשים רובינשטיין, באמצעות עו"ד שי ניצן, את דרעי, בהצגת טיעונים כוזבים כדי להשמיץ ולפגוע וכך לזכות במשפט חוזר. מטעם זה, בין היתר, הוא ביקש מבית המשפט לדחות את בקשתו של דרעי למשפט חוזר.

יתירה מכך: בשל דרישת דרעי ופרקליטיו להוכיח כי שמולביץ שיקר, הם דרשו שוב ושוב מרובינשטיין לפנות אל התביעה השוויצרית ולקבל את כל החומר הנוגע לזאת. רובינשטיין התנגד זמן רב, ורק לאחר פניית דרעי לבית המשפט העליון, נאנס לפנות בבקשה לסיוע, שבה נכתב, בין היתר: ב"כ העותר טענו בבקשה למשפט חוזר שהגב' בייניש (כיום שופטת בבית המשפט העליון) וגם עו"ד רזניק, ידעו את הפרטים על החשדות והאשמות כנגד שמולביץ וביודעין הסתירו אותם מבית המשפט". בדרך זו, אגב, הזמין רובינשטיין הכחשה מהתביעה השוויצרית - אחרי הכל, גם התביעה נזהרת מפני מה שעלול להצטייר כשותפות בקנוניה נגד דרעי - אותה מיהר רובינשטיין להציג בבית המשפט כתימוכין לבקשתו לדחות את הבקשה למשפט חוזר.

טיעון זה - מצד רובינשטיין - יכול היה לשכנע, לו היה לו בסיס עובדתי. אחרי הכל, אדם המעלה טיעון שכזה, ועוד כנגד מי שמכהנת כיום בתפקיד שופטת בית המשפט העליון (אז כיהנה בייניש כפרקליטת המדינה), חייב ממש במלקות.

אלא מה?

עיון בבקשה שהגיש דרעי לבית המשפט מלמד, כי גירסת רובינשטיין אינה נכונה, שלא לומר כוזבת. האמת ברורה בתכלית. העובדות שלא יכולות להיות שנויות במחלוקת: בסעיפים 42 ו-296 לבקשתו, טען דרעי, כי "עד המדינה הונה והוליך שולל לא רק את בית המשפט אלא, כפי הנראה, גם את התביעה הכללית". ובאותה בקשה אף נאמרו דברים בשבחו של רובינשטיין, משל אם ידע על שקריו של שמולביץ - "היה הוא ביוזמתו מגיש בקשה למשפט חוזר". על גירסה זו חזר דרעי שוב ושוב, באמצעות פרקליטיו, בהודעות הרבות שמסר לבית המשפט.

ובכל זאת: מאין צצה גירסתו של רובינשטיין? ניחוש שלי: רובינשטיין הדביק לדרעי גירסה אותה פירסמנו כאן שוב ושוב - כותב שורות אלה, עמיתי אמנון דנקנר, ועוד כמה עיתונאים שהאמת בלבד חשובה להם. הצגנו שוב ושוב את התיזה הבאה: לא יתכן שבייניש ורזניק נסעו לשווייץ כדי לחלץ את שמולביץ מאימת הדין הפלילי שם, מבלי שידעו היטב באילו האשמות הוא מואשם. אם נסעו, הרי שידעו; וכיוון שלא מסרו לבית המשפט דבר על כך, הרי שעולה חשש כי הסתירו זאת במכוון.

ניחוש נוסף: דרעי חושב אותו דבר. אלא מה? כדי להשיג את מבוקשו, הוא נוקט בטקטיקה הבאה: הוא מאשים את שמולביץ בכך ששיקר לבית המשפט וגם לתביעה עצמה (ובה לבייניש ולרזניק), וכל זאת כדי שייפסק כי אכן שמולביץ שיקר במשפט. זה המפתח לקבלת משפט חוזר, גם במחיר של ויתור לבייניש ולרזניק. לא בכדי כינו עורכי הדין ארנון ותל-צור את שמולביץ, שוב ושוב, כ"רב נוכל" וכ"שקרן מקצועי", שבשל מקצועיותו הפך "עד מרשים במהימנותו" עד כדי כך שהצליח להוביל בכחש את התביעה (בייניש ורזניק), את שלושת שופטי בית המשפט המחוזי ואת שלושת השופטים בבית המשפט העליון.


העניין השני -

האם גירסת התביעה השווייצרית תומכת בגירסת דרעי -

שאלת השאלות היא האם שיקר שמולביץ לבית המשפט ביחס לחשדות ולהאשמות שהועלו כנגדו בשווייץ. כזכור, הלא העיד בבית המשפט, ואמר כי סעיפי האישום שהוגשו נגדו בשווייץ הינם טכניים בעיקרם. בית המשפט קיבל את דבריו, ואף כתב כי ההאשמות שהועלו בבית המשפט על-ידי סניגוריו של דרעי, הועלו כדי להכפישו ולהטיל דופי בעדותו - והנה נמצא כי הוא נקי מרבב.

לאחר שהוכח מגזר הדין שהובא על-ידי פרקליטי דרעי משווייץ, כי שמולביץ הורשע בעבירות מירמה חמורות ביותר ובניסיון לקבל כספים שלא כדין, נדחק רובינשטיין לפינה. בלוליינות הראויה לגינוי מסר לבית המשפט "חוות דעת", לפיה שמולביץ לא שיקר בבית המשפט במשפט דרעי, אלא מסר את מה שהבין - שמדובר באמת באישומים טכניים ולא באישומים חמורים. אלא שהאמת נחשפת גם כאן, דווקא מתשובת התביעה השווייצרית, שאת חלקה הצניע רובינשטיין. תגובת התביעה השווייצרית נשמרה עמוק במגירות הפרקליטות, ורק בימים אלה היא נחשפת במלוא חשיבותה.

התביעה השווייצרית התייחסה לבקשת הסיוע ברצינות הראויה לציון. בהליך משפטי מיוחד, נגבו עדויות מכל האישים שהיו מעורבים אז בהליך המשפטי כנגד שמולביץ. אחד מהם הוא התובע טוביאס קאוואר - האיש הבכיר ביותר שחקר את בזמנו את שמולביץ. התובע קאוואר נחקר באזהרה, כדי שיקפיד יותר מתמיד באמירת אמת. בחקירתו הוא נשאל שוב ושוב, האם נתן לשמולביץ להבין שההאשמות נגדו הינן טכניות; או ששמולביץ התנהג כאילו מדובר בעניין פעוט, אותו יכול היה להציג כעניין טכני.

בעדותו שלל קאוואר תיזה זו, מכל וכל: הוא הדגיש שוב ושוב, כי לא אמר דבר כזה לשמולביץ; כי שמולביץ נקלע למצב נפשי קשה לאחר שהוסבר לו במה מאשימים אותו; וכי "שמולביץ הכיר לחלוטין בטענות ההונאה שהובאו נגדו ברוח הטענה הסופית בגביית העדות מיום 19.1.1995 (14/21 HD). בסוף גביית עדות זו הסברתי לו גם את המהות של גירוש מהמדינה וביצוע פסק הדין... למעשה נמסר לו כתב האשמה".

בכך מפריך התובע קאוואר את טענות רובינשטיין, לפיהן שמולביץ יכול היה אותה עת להבין כאילו הוסרו כל אישומי המרמה שהועלו כנגדו בשווייץ.

הדברים שלעיל מעידים על הגירסה המזוגזגת והכוזבת של היועץ המשפטי לממשלה, ועל ניסיונו להטעות את בית המשפט. בעתיד הקרוב, יאמר נשיא בית המשפט העליון את דברו.