ההתלהמות של ממשלת הימין של נתניהו, ליברמן וברק רק פגעה במדינת ישראל, והפכה אותה למדינה מתרפסת שלא יכולה להגן על תושביה. האירועים שמתרחשים לאחרונה הם עדות ברורה לכך שקברניטי המדינה איבדו את השליטה בנעשה, והם ממשיכים להוביל אותנו לאבדון. עשרות חוקים והחלטות לאומניות התקבלו בכנסת וב
ממשלה בשנתיים האחרונות, אבל במקום שמדינת ישראל תהפוך למקום בטוח יותר בעקבות החלטות אלה, אנו רואים רק התדרדרות במצבה הביטחוני של ישראל, וחוסר יכולת של מערכת הביטחון להגיב לאתגרים שעומדים מולה. המהלכים של הממשלה והכנסת וההתלהמות של מקבלי ההחלטות מסתכמים כנראה רק בהצהרות פופוליסטיות שנובעות מחולשה, מאחר שבפועל ניתן לראות שמאז שהוקמה ממשלת ביבי, ישנה רק התדרדרות בכל החזיתות עימן ישראל צריכה להתמודד.
ההתנהלות הכושלת הזאת נמשכת כבר זמן רב, אבל מספיק להסתכל על אירועי יום א' כדי להבחין שמדובר בממשלה מתלהמת, שבמציאות נוהגת בפחדנות ופוגעת בביטחון של מדינת ישראל. רמת הגולן היא דוגמה קלאסית להתנהלות הכושלת הזאת, כאשר רק לאחרונה ממשלת ביבי העבירה את חוק משאל העם ברמת הגולן, שאמור היה, לשיטת הימין בישראל, לחזק את שליטתנו על הרמה. בפועל, אירועי יום א' שבהם חדרו לרמת הגולן עשרות מסתננים פלשתינים מסוריה, ממחישים לנו שלהצהרות הפופוליסטיות של הממשלה אין קשר למציאות בה אנו חיים במזרח התיכון.
אירוע החדירה לישראל הוא חמור, אבל ידיה של ממשלת ישראל היו כבולות והיא לא הייתה יכולה להגיב להתפרעות הפלשתינית בנחישות הדרושה, בצדק, משום שהיה חשש מהתגובה הבינלאומית, בדומה לזאת של המשט. אך לאירועים של יום א' יש מעבר לשאלת רמת הגולן גם השלכות ביטחוניות רחבות יותר, כי הם פגעו בכושר ההרתעה של ישראל, והציגו אותנו בעולם הערבי כחלשים. לכן, אולי, החוקים וההצהרות הפופוליסטיות של מקבלי ההחלטות מחזקים לכולנו את האגו, אבל צריך לזכור שבמציאות של המזרח התיכון הם רק מערערים את הלגיטימיות של המדינה היהודית.
ישראל הפסידה השבוע הפסד דיפלומטי לא פחות חמור מזה שהתרחש בגולן, כאשר בעקבות לחץ בינלאומי כבד נאלצה הממשלה לסגת מההחלטה שלה לעכב העברת כספים לרשות הפלשתינית. ההפסד הזה נובע מאותה התנהלות כושלת שמאפיינת את הממשלה, כאשר היא הצהירה ביהירות ובאימפולסיביות שהיא מפסיקה להעביר כספים לרשות בגלל הסכם הפיוס בינה לבין החמאס. גם במקרה הזה מדובר בהתלהמות פופוליסטית לוחמנית מיותרת, שפגעה בנו יותר מאשר עזרה לנו, כי לא עמדה במבחן המציאות, והתוצאה שלה הייתה שישראל הוצגה כמדינה בריונית, ונאלצה לסגת מבוישת מההחלטה שלה. ברור היה מההתחלה שהעולם לא ייתן לישראל לעשות צעדים חד-צדדיים שמפירים הסכמים קודמים עם הפלשתינים, אבל קברניטי השלטון לא היו יכולים להתאפק מלעשות צעד פופוליסטי שהמטרה היחידה שלו היא לספק את האגו שלהם ולהעניק להם רווח אלקטוראלי.
הדוגמאות האלה הן רק מהשבוע האחרון, אבל המדיניות הכוללת של הממשלה מתאפיינת בדיבורים לוחמניים אך במדיניות רופסת וחלשה. ממשלת ביבי, לדוגמה, הצהירה בפרהסיה עשרות פעמים שתמשיך לבנות בהתנחלויות ובירושלים, אולם מכיוון שההצהרות האלו לא זכו לתמיכה בינלאומית, נאלצה הממשלה להקפיא את הבנייה, כאשר גם היום בגלל זה ביבי נמנע מכל בנייה בירושלים. חשוב לזכור שנתניהו גם הצהיר שהוא לא ישב עם הפלשתינים עד שלא יכירו במדינה יהודית, אבל בגלל ששוב מדובר בדרישה שאין לה תמיכה בעולם, ביבי נכנע ללחץ הבינלאומי, והוא זה שרודף היום אחרי אבו מאזן, כשהדרישה להכיר במדינת ישראל כיהודית כבר לא קיימת.
הממשלה הזאת של ביבי אוהבת מאוד לשחק את המשחק הפופוליסטי והלוחמני הזה, כי הוא מאפשר לה לשמור על התמיכה שלה בציבור, אך בפועל ההתנהלות הזאת פוגעת בבטחון המדינה בצורה חמורה. ישראל ממשיכה להצהיר הצהרות לוחמניות שאין להן שום בסיס, כאשר הדבר היחידי שהצהרות אלה משיגות הוא פגיעה בכוח בהרתעה של ישראל, ופגיעה בלגיטימיות הבינלאומית של המדינה. ממשלת נתניהו נאלצה לסגת מכל אחת מההצהרות האלה בעבר, ומעבר לנזקים שההצהרות הללו גרמו, הנסיגה מהן גם השפילה את מדינת ישראל והציגה אותה בעולם כמדינה לא יציבה שפועלת בצורה אימפולסיבית.
המסקנה היא שאפילו ממשלת ימין אינה יכולה להתעלם מהחברה הבינלאומית (ביבי עצמו הוכיח את זה), ולכן אין תועלת בהצהרות הפופוליסטיות של הממשלה, שרק גורמות לעולם לצדד יותר בפלשתינים. ממשלת ביבי היום צריכה להיות עסוקה בעיקר בחיזוק הלגיטימיות של ישראל בעולם, אך כדי לעשות זאת היא חייבת להכיר ראשית בכך שגם היא בסופו של דבר תצטרך לעשות ויתורים כואבים, כדי להבטיח את קיומה של המדינה. עדיף ממשלה חכמה וחזקה על פני ממשלה מתלהמת חלשה, שאינה מצליחה אפילו לשמור על גבולות המדינה ומתקשה לעמוד מאחורי החלטות שהיא מקבלת בעצמה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
