קשה לי עם פילוסופיה (אני יותר בן-אדם של היסטוריה ורכילות), אבל כשרוצים להבין מאין הנשיא אובמה מגיע חייבים לדבר על משנתו של סוֹל אלינסקי. אז אני מתחילה מההתחלה. סול אלינסקי היה יהודי שהתחיל את דרכו כפעיל שכונתי בשיקגו, והמשיך משם לגטאות בקליפורניה, מישיגן, ניו-יורק ומקומות אחרים. אלינסקי היה כנראה אדם בעל יכולות ארגוניות מופלאות והוא בא ממקום של אמפטיה כלפי האפרו-אמריקנים.
הוא הרגיש את כאבם ורצה לעזור. המטרה המוצהרת שלו הייתה שיפור תנאי חייהן של קהילות מעוטות יכוֹלֵת ברחבי ארצות הברית, והוא החשיב את עצמו רָדִיקָל. שני הספרים שאלינסקי כתב פונים אל רדיקלים: "קריאת התעוררות לרדיקלים" (1946) ו"כללים לרדיקלים" (1971). אבל אלינסקי גם אמר שמהפכנים אמיתיים לא מפגינים כלפי חוץ את הרדיקליות שלהם. הם מסתפרים, לובשים חליפה ומשנים את המערכת מבפנים.
הכל בארצות הברית יותר גדול מאצלינו, אז זה קשה לדמיין. תארו לעצמכם שפעיל שכונתי מוכשר, עם אמפטיה אמיתית לאוכלוסיה בה הוא מטפל, מעלה על הכתב משנה סדורה שעוסקת במניפולציות כוחניות במטרה לשנות את 'המערכת' מבפנים. כבר בפסקה הראשונה של "כללים לרדיקלים" אלינסקי כותב: "'הנסיך' נכתב על-ידי מקיאוולי עבור אלו שיש להם... 'כללים לרדיקלים' נכתב עבור אלו שאין להם, ומתאר את הדרך בה יקחו את הכוח מאלו שיש להם." ללא ספק ספר מהפכני.
לפי מה שקראתי אובמה העביר במשך שנים סדנאות על המתודה של אלינסקי, וכמובן שאחר כך הוא היה מארגן שכונתי בעצמו, בשיקגו, המקום בו אלינסקי התחיל. המתודה של אלינסקי היא חלק ממי שהוא. כלומר מבחינתו של אובמה הוא רדיקל שהסתפר יפה ולבש חליפה והצליח לא רק להיכנס למערכת כדי לשנות אותה מבפנים, אלא גם לשגר את עצמו כל הדרך למעלה.
אם רואים אותו כך אפשר אולי להבין מדוע כבוד הנשיא מושפע כל כך מעט מדעותיהם של אנשים אחרים במערכת, שזה כולל את חברי הקונגרס למשל, נציגי העם בשלטון. הוא גם מתעלם מפסיקות של שופטים. חלק מהתפקיד של אובמה בעיני עצמו הוא לשמר את עצמו כרדיקל, כמהפכן. הוא לא סתם פוליטיקאי שמתלכלך, הוא לא מתפשר, הוא רדיקל. בזמן מלחמה, אומר אלינסקי בספרו, "כמעט כל האמצעים מקדשים את המטרה," ואובמה נמצא מבחינתו בעיצומה של מלחמה.
אלינסקי מדבר על בניית מרכז כוח. 'לפני שיש למארגן מרכז כוח הוא לא יתחיל להתמודד עם נושאים חשובים, וגם הטקטיקות בשלב זה לא יהיו טקטיקות כוחניות. זאת אומרת שכל צעד שלו סובב סביב נקודה חשובה אחת והיא, כמה מגוייסים חדשים ימציא הצעד הזה לצבאו.' כן! אלינסקי מדבר על בסיס הכוח הנבנה כעל צבא. "השינוי הוא פועל יוצא של כוח, וכוח הוא פועל יוצא של ארגון."
כאן אולי מקום טוב לדבר על יחסו של אובמה לאיגודי העובדים. אחת המלחמות הפנימיות המתנהלות כרגע בארצות הברית, ושאובמה לוקח בה חלק, היא בין אלו שרוצים לתת כוח רב יותר לאיגודים המקצועיים ואלו שרוצים לרסן כוח זה. 22 מדינות שונות העבירו חוקים מרסנים, בעיקר חוקים שאוסרים על התניית עצם העסקתו של אדם בהשתייכותו לאיגוד.
במדינות בהן יש חוקים כאלו קל יותר למעסיקים להתנהל מול העובדים, ולכן קיימת נטיה של חברות להעביר מפעלים או לפחות לבנות חדשים במדינות 'מרסנות'. הדוגמה האחרונה היא של חברת 'בואינג' שמשקיעה במפעל בדרום קרולינה, בה יש חוקים 'מרסנים'. כפי שהזכרתי במאמר אחר, המועצה הלאומית ליחסי עבודה (National Labor Relations Board) הגישה תלונה כנגד 'בואינג' על הקמת המפעל החדש, וזאת למרות ש'בואינג' גם מרחיבה את המפעל שלה בוושינגטון ומוסיפה שם 2000 משרות חדשות.
המועצה היא סוכנות ממשלתית עצמאית שחבריה אמורים להיבחר על-ידי הנשיא באישור הקונגרס, אבל את החברים הנוכחיים של המועצה אובמה מינה במהלך אחת הפגרות של הקונגרס בתחילת 2010. מותר לו לפי החוק, כלומר החוק מאפשר לנשיא להתעלם במקרים כאלו מן הדיון הדמוקרטי, וזה בדיוק מה שאובמה עשה.
חברי האיגודים הם הם הצבא של אובמה. ב-2008 השקיעו האיגודים המקצועיים סך של 450 מיליון דולר בהוצאות בחירות עבור מועמדים דמוקרטיים לנשיאות ולקונגרס. הכסף שעובדים מעבירים לאיגוד שלהם, וכפי שציינתי הם הרבה פעמים מחויבים להעביר לאיגוד שלהם, מועבר בחלקו הגדול למפלגה הדמוקרטית. הדמוקרטים דואגים לאיגודים והאיגודים דואגים לדמוקרטים.
סיפור אחר שקשור כאן הוא מאבקו של מושל ו
ויסקונסין, צעיר בשם סקוט ווקר, שמנסה לרסן את כוחם של האיגודים המקצועיים של עובדי מדינת ווסיקונסין. חשוב לציין בהקשר הזה שרב העובדים המאוגדים בארה"ב הינם עובדי ציבור (וסך כל העובדים המאוגדים היו ב-2010 פחות מ-12% מסך העובדים הכולל). ווקר הוא רפובליקני כמובן, ואובמה לא רק יצא בהצהרה שמעשיו של ווקר מהווים "התקפה" על האיגודים, הוא גם השתמש במנגנון הפוליטי שלו כדי לגייס כוחות לפעילויות המחאה בווסיקונסין.
היה קטע דרמטי. מספר חברי בית נבחרים דמוקרטיים של ווסיקונסין ברחו למדינה שכנה כדי שלא יאלצו להצביע בעניין הצעות החוק הרפובליקניות. עשרות אלפים עלו לבירה, ולא מעט גם עשו קמפינג במשך כמה לילות על מדרגות בנייני הממשל. מאד תוסס. העניין הוא שהנשיא לא באמת אמור להתערב בעניינים הפנימיים של ווסיקונסין. מחליטים בעניין הזה אך ורק אזרחי וויסקונסין.
זה שאובמה לא מהסס לעקוף תהליכים דמוקרטיים קשור כפי הנראה לתפישה שלו את עצמו כרדיקל. משנתו של אלינסקי מדברת במונחים של כוח ושל אתה-מול-האויב. המטרה מקדשת כמעט את כל האמצעים לפי אלינסקי... קצת עצוב לי שכבוד הנשיא לא מכבד את הדמוקרטיה האמריקנית, הדמוקרטיה שהוא נבחר להיות המנהל והמוציא לפועל הבכיר ביותר שלה. אבל ישנן בכל זאת חדשות טובות:
בעקבות חיסולו של הצורר הגדול אוסמה בן-לאדן יצאו כמה מלעיזים ואמרו שזה לא באמת פותר את הבעיות, שהרי מחירי הדלק גבוהים ודולרים אמריקנים עדיין מממנים טרור אנטי-אמריקני. אובמה, שלא כדרכו, שם לב לביקורת, ובהודעה השבועית שלו לרדיו הודיע שהוא רוצה לעודד הפקת נפט מקומית, כלומר במפרץ מקסיקו וליד חופי אלסקה. הרעיון כאילו ניתן לשמור את ארצות הברית נקיה מכל זיהום סביבתי נראה עכשיו רדיקלי ולא פרקטי, ואפילו אלינסקי אומר שלא פרקטי זה לא טוב. אובמה עוסק במשא-ומתן עם נתיניו - כמה מרענן!
