הנאום שראש ממשלת ישראל היה חייב לשאת

הסכסוך הישראלי-פלסטיני זכה להתייחסות קצרה יחסית במסגרת נאומו של נשיא ארה"ב, קצרה - אך משמעותית מאוד.

המסר ששמעתי וקראתי בדבריו התמקד בחמש נקודות עיקריות:

• בראש ובראשונה - "הידידות בין ארה"ב לישראל איננה ניתנת לערעור... אבל דווקא בשל ידידות זו חשוב שנאמר את האמת". אמת זו נאמרת לא מתוך עוינות לישראל ולא בשל רצון לפגוע בה, אלא מתוך דאגה אמיתית לעתידה. זכותו של הנשיא לומר אמת זו, ודווקא לומר זאת פומבית, גם אל כלל העם בישראל.

• ומה היא האמת העומדת ביסוד טענתו - "המצב הקיים איננו בר-קיימא" (sustainable). והוא מונה בזה אחר זה את הצפוי לה לישראל אם המצב הקיים יימשך - "האיום הפלסטיני הדמוגראפי בשטחים שממערב לירדן, הטכנולוגיה תקשה על ישראל יותר ויותר להתגונן, האזור עובר שינוי המוביל לפופוליזם, הקהילה הבינלאומית עייפה מתהליך שאין לו סוף ואינו מביא לתוצאות. והחלום של מדינה יהודית ודמוקרטית לא יתגשם במצב של כיבוש מתמיד".

• הפתרון המוצע על ידו הוא התקדמות בשלבים. הנשיא אובמה לא אומר זאת, אולם משתמעת מדבריו זניחת הסיכוי להגיע להסכם שלום מלא, כולל, הפותר את כל הבעיות ועיקרו - סוף הסכסוך. בנתונים הקיימים צריך לזנוח יעד זה וללכת על הסכם ביניים, אשר יאפשר לצדדים לחיות חייהם בתנאים כמעט-נורמליים, ובתקווה שמציאות חדשה זו תבשיל תנאים להשגת השלום המלא.

• המרכיב הראשון בהסכם ביניים זה - קביעת "גבולות הקבע בין שתי המדינות על בסיס קווי (ה-4 ביוני) 1967, עם החלפת שטחים מוסכמת". השגת יעד מדיני זה, מוקדם ככל האפשר, חייבת להיות אינטרס ישראלי ראשון במעלה. בכך תיפתר הבעיה המציקה כיום כל-כך לשני הצדדים - ההתיישבות הישראלית בגדה המערבית. בתוך הגבולות נעשה ככל העולה על רוחנו. מעבר לגבול - תימצא מדינה פלסטינית ריבונית. כאן, לדאבון לב, נמנע הנשיא אובמה מלמצות נושא עד תום - דחיית הדיון והסכם ברור בסוגיית ירושלים, עלולה לשים לאל כל מה שיוסכם בתחום זה. ללא הסכם ברור ומחייב בין הצדדים בשאלת ירושלים, כמעט שלא תהא משמעות לגבולות הקבע.

• המרכיב השני בהסכם - הצורך לענות על צרכי הביטחון. "ישראל מוכרחה שתהיה לה יכולת להגן על עצמה, בכוחות עצמה, נגד כל סכנה. אמצעי ההגנה חייבים להיות יעילים מספיק כדי למנוע התפרצות מחודשת של טרור, לעצור חדירת נשק ולאפשר הגנה יעילה על הגבול".

בנקודות אלה חובה לטפל, ומיד. כאשר לנקודות המחלוקת חייבת להימצא תשובה מוסכמת. אם לא ייעשה הדבר, יימשך, לדאבון לב, המצב הקיים, אותו סטאטוס קוו שאיננו בר-קיימא והמדרדר את ישראל מדחי אל דחי.

אכן, אין די בכך. הסכסוך לא יגיע לכלל פתרונו המלא, על כל הסכנות הפוטנציאליות הנובעות מכך. עדיין תישאר בלתי פתורה שאלת הפליטים הפלסטינים ותישאר פתוחה שאלת ההכרה הפלסטינית בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית. ובכל זאת, ייווצר מצב חדש, ייווצר מצב שיאפשר לשני הצדדים חיים כמעט-נורמליים ויחל אולי גם תהליך אשר אפשר שיצור תנאים להשלמת התהליך ולהגיע לשלום הכולל והמלא.

הנשיא אובמה הציג תמונה ברורה וחד-משמעית. ארה"ב תסייע למימושה. עם זאת, ארה"ב, וכל גורם אחר בעולם, לא יכפו תוכנית זו על הצדדים.

ראש ממשלה ישראלי אמיץ, הרואה את העתיד נכוחה, יכול וצריך היה לומר את אותם דברים ממש.