משפט שלמה דומע בראס אל עמוד <br>

בשכונת ראס אל עמוד, הממוקמת על מורדות הר הזיתים לצידי הכביש, שהוביל אל העירה אל עזריה לפני שהוקמה גדר ההפרדה, מתגוררים כעשרים אלף פלשתינים. בלב השכונה יש בית, שנרכש על-ידי איל ההון היהודי ארווינג מוסקוביץ'.

בית המשפט הכריע, שאין לארווינג מוסקוביץ' סמכות להוציא את המשפחה הפלשתינית מהבית, בו היא גרה מראשית שנות החמישים של המאה הקודמת אבל יחד עם ארווינג מוסקוביץ' פועלת מכונה משומנת. אחד המפעילים של אותה מכונה הוא ראש עירית ירושלים, מר ניר ברקת. בידי עיריית ירושלים תצלומי אוויר, שבאחד הצילומים משנת 1980 נראה הבית לפני שבוצעה הרכישה בלי תוספת של חדר וחצי. כמוהו כל הצילומים של טרם 1980 מוכיחים שחלק זה של הבית לא היה.

מערכת משפטית שלמה נרתמה להוכיח, שטרם ביצוע הרכישה הייתה בניה חריגה של חדר וחצי ללא אישורי בניה מתאימים. במרס 2011 ניתן לאיל ההון היתר לפנות את הדיירים הפלשתינים רק מחלק זה של הבית, שנבנה ללא היתר. הטענה של הדיירים, שהתצלומים שקריים, נדחתה על הסף.

אך לצדק של הכיבוש יש הגיון משלו. קיים תצלום המעיד, שמדובר בתוספת חריגה משנות השמונים, לכן על המשפחה הפלשתינית לפנותו מייד, והיא חייבת לחלק את חייה עם משפחה נוספת. בתוך הבית מתנחלת לה משפחה יהודית.

משפט שלמה דומע בראס אל עמוד. חדר וחצי שאסור לפלשתינים לגור בו, הוא כשר בהחלט לדיירים יהודים. אל הסיפור הזה התוודעתי משיחה עם מתנחל, שדווקא כועס על איל ההון מוסקוביץ'. לדבריו של אותו מתנחל, המערכה המשפטית צריכה להחליט החלטות אך ורק על סמך הקושאן, שמצוי בידינו עוד מימי אברהם אבינו. לדבריו, רק הקושאן של אברהם אבינו צריך לחייב את כל מערכות הממשל בישראל.

בינתיים בין קושאן לקושאן ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, מנווט את העיר, שהופקדה בידיו, אל תוך מהמורות השסע והקרע, שאני מאד חושש, אם אפשר יהיה אי פעם לאחותם.