על עמותות, עסקים ועסקים חברתיים

אנו חיים בעולם שבו צרכי האוכלוסיה הולכים וגדלים ומנגד המשאבים העומדים לרשות אוכלוסיית העולם הולכים ומצטמצמים, ואינם יכולים לספק את הגידול העצום בדרישות החברה האנושית, לאוכל ומים, עבודה וחינוך, רפואה ואנרגיה, כמו גם צרכים ציבוריים כהגנת הסביבה ושמירה על כדור הארץ.

במאמרו של ירון אדל "מלכוד ושמו עמותה" (The Marker 26.5.11) מבקש הכותב להציג את המודל של העסק החברתי כמודל המיטבי לטיפול באתגרים הכלכליים-חברתיים של האנושות כאשר העמותות לדבריו הן מודל ומיושן וכי רוב "הקשיים שארגונים חברתיים מתמודדים איתם נובעים ממודל ההתאגדות המשפטית הנקראת "עמותה".
תפיסה זאת, הרואה במודל משפטי וכלכלי אחד את הפתרון לאתגרים החברתיים של החברה, מתעלמת מתפקידם העצום של הארגונים ללא כוונת רווח ופעילותם, במיוחד לסיפוק צרכי אוכלוסיה שכשלי השוק אינם מאפשרים את סיפוקם במודל עסקי.

אומנם עד לאחרונה שררה התפיסה כי האחריות לטיפול בסיפוק צרכים אלה ובקידום מטרות ציבוריות חברתיות בכלל, חלה על המגזר הממשלתי ועל ארגוני המגזר השלישי - החברתי בלבד. כאשר השנים החלה לחלחל גישה אחרת, המכירה באחריות התאגידית של עסקים מסחריים, ובתוך תאגידים אלו החלו להכיר בשיקולים של הגינות ואתיקה, זכויות אדם וזכויות עובד, קיימות ומחויבות לבעלי עניין נוספים מלבד בעלי המניות.

ואולם אף לאחר שינוי תפיסתי זה, נותרה מבחינת התאגידים המסחריים שורה תחתונה אחת והיא שורה תחתונה של רווח. לעומת עסקים אלה, נהגה על-ידי חתן פרס נובל לשלום, מוחמד יונוס, הרעיון של "עסק חברתי", שהינו עסק אשר פועל למטרות חברתיות, מצוי בבעלות הקהילה וחל עליו עיקרון של אי משיכת רווחים ולכל היותר החזרת ההשקעה למשקיע.

אף שאין הגדרה אחת ל"עסקים חברתיים" וקיימים מודלים רבים, הרי שישנה תמימות דעים כי מדובר בעסקים אשר הינם בעלי שורה תחתונה כפולה של רווח כספי וחברתי, ויש האומרים אף משולשת, של רווח סביבתי.

אכן העסקים החברתיים יוצרים מציאות תאגידית חדשה אשר אינה מכירה בגבולות ההגדרה אשר היו קיימים עד כה: מחד מתבצעת פעילות לקידום מטרות חברתיות על-ידי גופים עסקיים ומנגד מקימים ארגונים ללא כוונת רווח עסקים אשר פועלים כחלק מהמגזר העסקי.

החשיבות הגדולה שבעסקים חברתיים הינה בניפוץ החלוקה המסורתית הקיימת בין המגזרים בנוגע לאחריות החברתית, כך שגם גופים עסקיים השייכים למגזר העסקי פועלים לקידום מטרות חברתיות ואינם משאירים את הטיפול בצרכי החברה אך ורק למגזר הממשלתי והמגזר השלישי. יש אף הרואים בכך יצירת מגזר נוסף - רביעי - לצד שלושת המגזרים הקיימים.

במקביל חלות התפתחויות אצל ארגוני המגזר השלישי וארגונים רבים מקימים עסקים. עסקים אלו נחלקים בין כאלה אשר עצם קיומם הוא בהגשמת מטרות הארגון כגון תעסוקת אנשים עם מוגבלויות, לבין עסקים אשר באים לשמש כמקור הכנסה לארגון וגיוון מקורות ההכנסה שלו, הגדלת תקציבו לצורך הרחבת היקף פעילותו החברתית והשפעתה. על-אף שכל העסקים המוקמים על-ידי ארגונים ללא כוונת רווח בפעולתם וברווחיהם, מיועדים למטרות ציבוריות, הרי שלא כל עסק המוקם על-ידי גוף ללא כוונת רווח הינו בהכרח "עסק חברתי" אלא יכול להיות עסק לכל דבר.

המציאות שבה ישנם ארגונים הפועלים למטרות חברתיות והינם עסקים כלכליים רגילים ואילו ארגונים ללא כוונת רווח מפעילים גופים שהינם עסקים לכל דבר, מחייבת שינוי בדרך הסיווג של ארגונים וחברות, לא רק על-פי דרך ההתאגדות שלהם אלא על-פי אופן הפעילות של התאגיד ומטרתו, על-מנת לזהות האם מדובר בגוף הפועל למטרות חברתיות-ציבוריות.

הבנה זאת תשפיע גם על האופן שבו יורכבו בעתיד שותפויות אשר יפעלו למטרות ציבוריות-חברתיות, והרכב השותפות לא ייעשה על-פי החלוקה הישנה, אלא הן יורכבו מגופים מכל המגזרים, כך ששיתוף פעולה בין גוף ממשלתי, ארגון ללא כוונת רווח, עסק חברתי וגם עסק רגיל במסגרת שותפות, עשוי להיות מובן מאליו בעתיד הנראה לעין

יש לאפשר לכלל הגופים העסקיים הפועלים למטרות חברתיות והגופים החברתיים המפעילים עסקים, לפעול באופן מיטבי לקידום מטרותיהם, תוך קבלה ועידוד של מגוון של מודלים לפעילות למטרות ציבוריות. לשם כך, כל המגזרים ובראשם המדינה, להתמודד עם האתגר הגדול של הגדרה מחודשת של הגופים ויצירת כלים חדשים, כגון קרן השקעות תלת מגזרית אשר תשקיע ביזום, הקמה ותמיכה בעסקים חברתיים, ובמקביל להקל על עמותות להקים עסקים שרווחיהם מיועדים לבסס ולגוון את הכנסותיהם של הארגונים ללא כוונת רווח.