על צה"ל שחוקר אירועי מוצב מרגנית

יש לי הערכה מוכנה להודעות המוזרות הנשמעות בחדשות לפיהן צה"ל יחקור אירועי "מוצב מרגנית". אני חי פה בחקירות של צה"ל עוד מסיני. מלבנון. גם מחקירות במוצבים כשהיה בני בלבנון.

עכשיו הגיע תור מוצבי החממות - חברת השמירה החינמית של מגדלי החסה הכשרה למהדרין הפטורה ממס בלב הרצועה. צה"ל חקר בסוג'וד (בלבנון). זוכרים? עם התרשימים המודלפים מלבנון. מחר הרב הצבאי יאמר, כי במותם הם ציוו לנו את החיים. ראוי אם כן להחליף מיד את שמות כל הרחובות בישראל לשמות החללים, במקום שמות אלו ששלחו אותם למוות צפוי מראש. גם במקום שמות הרבנים בבני ברק. יש לנו כ-20,000 שמות כאלה במאגר.

משה דיין, חיים בר-לב, וגולדה מאיר אינם רלבנטיים. הם אדריכלי ההרג. הראשונים להחלפה. לפני כל תחקיר וטקס, ראשית ומיד, הסירו את שם הרחוב בו התגורר החלל וקבעו לו את שם הנופל, ומתחתיו - את פרטיו. כך כל מצחצח מילים נעליים או חרבות יוכל ללמוד כי מתוקה המלחמה למי שלא נתנסה בה.

החימוש. סוד אסטרטגי.

החימוש הסודי שיש להם לא נדון בישיבת המטכ"ל, גם לא השנה. החימוש שפותח להם בעזרת המנהיגים הנוכחיים מדן ועד אריק הוא - הבוז למוות. אין כל פתרון לנשק הזה. הם בורחים יחפים רק באלבומי הענתיקה של חיים משה ואריק.

פטנט מספר 101, 202 או 404 חלפו עם הרוח. כל 17 שניות נולד פלשתינאי בעזה. החשבון שייך כמובן לפרופ' ארנון סופר. הוא כבר סופר 11 שנה לפחות. אנו סופרים מתי חינם. לנו יש ממשלה שמנה ועייפה, לווייני ריגול וצוללות. להם יש - בוז למוות. קצב או עובדיה ימשיכו לקלל או להתפלל. תפילה, התרופה הזולה ביותר שאני מכיר.

פה, הכובש מבקש הפסקת אש מהנכבש - בוויטנאם או באפגניסטן לא הפיקו סרט כזה רק אצל לואי דה-פינס. מובטחים עוד תחקירים. כי כך יצאנו מסיני או מלבנון. ואברום בורג ינאם בהר הרצל ויחזור להתפקדות. מלחמות הפכו למותרות שרק אומות קטנות יכולות להרשות לעצמן.

שר החוץ המצרי השיב לסטודנטים בשבוע שעבר במצרים. מדוע אינכם מנתקים יחסים עם ישראל? הוא נשאל. תשובתו היתה - הכיבוש הישראלי מצוי בשלביו האחרונים.

הבוז למוות הביא את החיזבללה לגדר. את המצרים למוצב המזח. את הפלשתינים למוצבי החממות. המשך יבוא. וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. החל תרגום ספר "שמות" לערבית אחרי ש"המרד" של בגין תורגם.

על גילה יורים בערב אחד יותר מכל הירי של יוני 67 על ירושלים. מאז שראיתי שמתנחל מחסל ערבי שחשוד היה כי בא לגנוב פרה מיישוב בו הייתי בשנת 1970 - עונשו 3 חדשי מאסר על-תנאי. קצת פחות ממתעלל בכלב של הרופא השכונתי, ועד ילד יהודי חבוש כיפה רחבה וציציות בחוץ - "וראיתם אותם", הלבוש טישירט בגבו הסיסמה הנאצית "אני קונה רק אצל יהודים", כשהוא מטיל מימיו מגג בניין בחברון על ראשו של ערבי מבוגר, תחת שמירה של צנחן, במקרה בני, למדתי כי מול הבוז למוות לא נותר עתה לכובשים, אלא רק להסתגר בבתיהם עם פצצותיהם חבלניהם ומטוסיהם. אריק מלך ישראל. אי אפשר להלחם בלי בשר ובירה.

אחרי כל מלחמה יש קצת פחות דמוקרטיה להציל. ככל שאנו בבוץ המדרבן, הנקרא אריק מלך ישראל, ומתאבדים מגיעים לתוך הצלחות.

במקביל מתערבל סירחון הנפוטיזם והשחיתות מ"תבליני שרון ועומר". לא שבאינדונזיה זה לא קורה או בפקיסטן. גם שם. אלא ששם אומרים לך בכרזה ברחוב: פרלמנט אינו אלא מפגש של אנשים בטלים.

היה זה דווקא וולטיר, שקבע כי לרשות הממשלות חייבים להיות גם רועים וגם קצבים. אחרת אין הסבר למחיר הבלתי נורמלי שאנו משלמים עבור הבסיס היציב של הממשלה הזו, שהיא בלשון הבוקרים צדק ללא רחמים.

להלן הטופס הקבוע למילוי החוזר ונישנה. תחקיר אירוע מבצעי במוצב מרגנית:

כללי. גזרת הפעולה - חממות החסה בהכשר הרב יגאל קמינצקי. מודיעין - לווינים ומקורות חסויים; ראיון השייך יאסין לעיתון איטלקי מיום חמישי האחרון - "ניתן אור ירוק..." שטח - מוקף אוכלוסיה מכותרת בטבעות; ממצאים בזירת האירוע - 2 מפגעים הקרויים מחבלים הפתיעו כוחותינו; אויב - שייך לאוכלוסיה המונה 6 מליון בפיקוח הדוק של כוחותינו; שריון - סוג של בגדים שנלבשו על-ידי אנשים שחייטיהם היו נפחים; נשק - מיטב הנשק שבו ציידו את בני התמותה למען ינחלו נצחון - הוא הבוז למוות.

לפנינו עוד מערכה מפוארת. 100 שנה אנו חיים כך. בלי כל זה נרדם שוב. קצין אחד חייב ללכת כי הרמטכ"ל לא גומר את החודש בלי זה. לפצצה אין השקפות פוליטיות וגם לא למפקדים. החישול והתובנה הצבאית יחד עם הדרישות מכם עכשיו רק יעלו יותר. כולם עכשיו רק מגדפים אותנו חוץ מהאילמים כמובן. לפואד שר הבטחון לא היה שכל ישר ולעולם לא יהיה לו. אחרת לא הייתי עכשיו כסמג"ד אומר לכם כי אנו בלי בטריות.

פשרה רזה עדיפה על תביעה שמנה. נכון שמשקרים אותנו בלי למצמץ. נכון שאף שר במכונית ממוזגת ומשוריינת לא פגיע כמונו על הכביש. נכון שהמתנחלים מקבלים שרותי שמירה מחיילים המתחלפים במיון.

אך גם בתלמוד הבינו כי שניים האוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי - יחלוקו.

הפולטיקאים בממשלה זו ציניקנים. מספרים לנו על 100 שנות טירור. לילדות פצועות במיון. ציניקן הוא נבל אשר בראייתו המתועבת רואה דברים כפי שהם, ולא כפי שהיו צריכים להיות. אחרי הכל מדובר בכסף.

לכיפות הגדולות ביותר ניתן להקציב סכומים גדולים ביותר. כבחור ישיבה, נוכחתי כי ניתן לקדש תרומת ספר תורה גם מתרומתו של מוכר חזיר ביום כיפור. מוטב מאוחר מאשר הרוגים מיותרים נוספים. אותם גונבי דעת הבריות המטיפים שאי אפשר להפריד, הערימו עלינו בסיני, בעזה, בלבנון. בדאים - מחמת הנימוס.יש קנאה גם בשנאה, אנו רוצים את אויבינו כולו לעצמנו.

מ-48 עד 67 בגבולות הקו הירוק, לא נהרגו יהודים כפי שחוסלו מאז הכיבוש. גדר ממוקשת. פינוי מתנחלים לנגב. מכה איומה כשהם לא בתוכנו, אפשרית יותר מאשר ערבוביה מחסלת כזו. אין כל בעיה עם ערביי המשולש. פשרה קרקעית תחבר אותם לאחיהם. מי שימצמץ אחר משאל עם שם - יחיה מעבר לגדר הממוקשת. יפעל נגד המדינה, יוסע במרצדס לגבול. אנחנו מה זה מבינים תחקירים, אנשים מבקשים לשמוע דברי בקורת עליהם אך באמת הם משתוקקים לשמוע דברי שבח בלבד. התחקיר לא ירפא שום גידול הרסני של כיבוש. אחרי הצלפות ואבידות נעשים בני אדם צנועים וחכמים יותר.