אפרים הלוי היה מעדיף להציג מסקנות של מנהיגים וממשלים כיצד לנצח במלחמת העולם השלישית, בין תנועת הטרור האיסלאמית לבין העולם החופשי והאיסלאם המתון. דבריו מקבלים משנה תוקף ביחס למלחמתה של ישראל בטירור האיסלאמי התוקף גם אותה כמוצב קדמי של העולם הנאור במזרח התיכון.
לדאבונו, לא ידוע לו על מאמץ כלשהו שנעשה, לגבש אסטרטגיה כוללת למחלמה בטרור, שעל פניה נראית חיונית ביותר. לא ידוע לו על מנהיג כלשהו שאינו מסתפק בקריאה לעמו "להחזיק מעמד", ומלווה את הקריאה הזו בתוכנית פעולה. מעט מאוד - אם בכלל - נאמר על אסטרטגיה מתואמת, לאומית, או בינלאומית, להשגת ניצחון מוחלט על תנועת הטרור האיסלאמית.
אפרים הלוי טוען שאין היעדרה של אסטרטגיה לטווח ארוך או קצר שתכליתה הנחלת תבוסה לארגוני הטרור, נובעת ממחסור במוחות חושבים בעולם החופשי. נהפוך הוא, יש עודף גדול של מוחות חושבים במערב, בהשוואה למה שעומד לרשותם של הטרוריסטים. הסיבה העיקרית להעדר תכנון התקפי נרחב, קשורה לדעתו, לחוסר רצון של כלל הציבור להתמודד עם המציאות של הטרור, ולכן הדרג המדיני נמנע לעשות יותר מהמינימום ההכרחי, מחשש שמא יאבד את בוחריו. לא משנה עד כמה נוראים הם פיגועי הטרור, או עד כמה הם מפחידים, זה לא משנה את העובדה שהציבור הרחב ממאן להטמיע את המשמעות האמיתית של המצב ועל כן גם אינו מגיב כראוי.
האזרח הממוצע, גורס אפרים הלוי, מעדיף להימנע מהסקת מסקנות אמיתיות ובלתי נמנעות באשר למה שמתרחש ממש בחצר ביתו וקהילתו, ללא ספק. כאן היא הדילמה המוכרת של המדינאי-הפוליטיקאי המנסה לבחור ברע במיעוטו. הוא מתחבט בין הברירה להתיישר עם דעת הקהל המדחיקה והמכחישה, ואז יציע אמצעים נגד טרור שאפשר "למכור" בקלות לציבור, ואז יסתכן באיבוד הדרגתי של נכונות הציבור להתמיד במערכה, או שעליו לעלות מדריגה ולנהל מתקפה כוללת נגד הטרור ולהסתכן בשחיקת הבסיס הפוליטי שלו ובאפשרות לאבד את הכל.
מה שמציע אפרים הלוי, הוא לנצל את פרק הזמן הקצר מאוד המתחיל מיד לאחר פיגוע טרור ונמשך לא יותר מחודשים עד שלושה חודשים, ובו הציבור מוכן להשלים עם נקיטת אמצעים קיצוניים נגד איום הטרור. באותו פרק זמן קצר, יש לקיים מצב של עירנות וכוננות בצבא ובמשטרה, ונכונות להישלח לפעולה בהתרעה קצרה. המטרות חייבות להיות מוכנות מראש, מקומיות וגם בחו"ל. המטרות אינן חייבות להיות קשורות להתקפת טרור מוגדרת כלשהי. כשם שהטרוריסטים הפכו את כדור הארץ כולו לזירת מבצעים לגיטימית, כך צריכה החברה החופשית להגיב ולראות בעולם כולו את זירת המבצעים שלו.
תכנון מראש חייב לכלול את סקירת האתרים הפגיעים ברחבי העולם, שהיא גם חממה וגם מקלט לטרוריסטים. האסטרטגיה מוטב לה שתכלול קואליציה של מדינות מותקפות טרור, והיא אינה צריכה להיות בלתי מוגבלת בזמן, ויש להעלות ככל האפשר את הלחצים, המקומיים והבינלאומיים, לרמה הגבוהה ביותר, בכדי לשפר את סיכויי ההצלחה. מטרת האסטרטגיה תהיה להרחיב את היקף הלחימה ולהאיץ את העימות הפיזי בטרם תינתן לטרוריסטים ההזדמנות לשדרג את כלי הנשק העומדים לרשותם.
בד בבד, עלינו לזהות ולכרות בריתות, אפילו מוזרות, אפילו מסוכנות, עם גורמים איסלמיים שהשותפות איתם הינה מבחינתנו בבחינת לסעוד עם השטן, כמובן מתוך זהירות מתמדת שהוא לא ישפוך רעל לכוס היין שלנו. כל זאת, במטרה לנצח את הטרור הפונדמנטליסטי המוסלמי הבינלאומי. כך עשו באמצעות גיוס הטליבאן ובן-לאדן במסגרת המאמץ העליון לסילוק ברית המועצות מאפגניסטן ולהבסתה המוחצת. מהלך שתרם לקריסת האימפריה הסובייטית. ייתכן מאוד שנסבול אלימות נוספת קודם שיבשיל המצב עד כדי קיומן של בריתות מורכבות, מתוחכמות וערמומיות מסוג זה.
האיום של טרור איסלמי פונדמנטליסטי לא יתפוגג וייעלם בעקבות המאמצים המשולבים של העולם המערבי. בראש ובראשונה מדובר במאבק פנימי בתוך האיסלאם. העולם הגדול אינו יכול להתערב במאבק הזה ולהשיג תוצאה. עלינו להמתין, לאפשר לתהליך הזה להשלים את מהלכו, ולא תהיה זו המתנה בחיבוק ידיים. אושיות החוק הבינלאומי והלאומי הקונבנציונליות חייבות לפנות את מקומן לתכתיב של קיום לאומי בסיסי. ממשלות וראשי מערכות מבצעיות עתידים לנקוט פעולות שכמותן לא העלה איש בעבר. בסופו של עידן מלחמת העולם השלישית, יהיה ריכוז של אמצעים, לעתים משלימים זה את זה ולעתים עצמאיים, המותאמים לטיפול במצב שמתפתח במהירות. החקיקה הלאומית והבינלאומית תיצור מערכת חדשה לגמרי של כללים שנועדו להתמודד עם אתגרים. הרשות המבצעת תוסמך לנקוט פעולה כפי שלא הייתה מוסמכת אלא לעתים נדירות בעבר. החוק או הנוהג הבינלאומי יותאמו לתמורות או יעקפו אותן לפי הצורך.
לדבריו של אפרים הלוי, אם השילוב של כל האמצעים ישיג את המטרה העליונה של הנחלת תבוסה לטרור והעולם ייעשה מקום בטוח יותר, כל ההסתייגויות הגלומות בגישה שמרנית, מינימלית יותר, ייעלמו כלא היו. הספקנים יצטרפו גם הם לחגיגת הגאולה של האנושות.
כשמצרפים לדברי אפרים הלוי, את סקירתו של יעקב עמידרור שהינו ראש המטה לביטחון לאומי, וקודם לכן היה אלוף בצה"ל, שהיה ראש חטיבת מחקר באמ"ן וסיים את שירותו הצבאי כמפקד המכללות (ב'ישראל השבוע', יום שישי, 29.01.2010), המתארים שניהם את המהפך הגדול המתחולל במזרח התיכון, מגיעים למסקנה ברורה. דבריהם עולים בקנה אחד באשר לניתוח המציאות המראה כי כוחם של הפונדמנטליסטים האיסלאמיים הולך וגובר במעין גל שוצף שקשה לבלום אותו. שורשיו של התהליך נעוצים בכישלון המדינה החילונית ומנהיגי מדינות ערביות מושחתים, לספק יציבות, דמוקרטיה והצלחה כלכלית כמעט בכל רחבי המזרח התיכון המוסלמי.
פנייתו של המזרח התיכון היא לעבר האיסלאם והיא אינה ניתנת לשינוי בדורנו. סיסמת האחים המוסלמים: 'האיסלאם הוא הפתרון' קונה מקום בלבבות, הן משום שרבים אכן מאמינים בדרך הדת, והן כי האלטרטנטיבה בחלק ניכר מן המקרים אינה מצליחה לספק את הסחורה וכמעט בכולם היא מושחתת. אלא שהאיסלאם גם הוא מצוי בתהליך הבשלה אינטנסיבי מאוד, וחובתנו הלאומית והבינלאומית היא ליטול ממנו את עוקצו הג'יהאדיסטי והקנאי הרצחני. רק עמידה נחרצת כנגד החושך שבאיסלאם תבשר את ניצחון האור על החושך באיסלאם עצמו, ועבור העולם כולו. אסור לנו לתת רוח גבית לטרור. אסור לנו להיכנע בפני הטרור. אסור לנו לתת לו פרס בדמות מדינה פלשתינית ובדמות שטחים נוספים. זו מסקנה מוכרחת ומוכחת. עלינו לנצח את הטרור ובכך נביא גאולה לעולם כולו. אנו חייבים זאת לדורות הבאים.
לסיכום דברי אפרים הלוי, חשוב להביא את הציטטה שהוא מדגיש במבוא לספרו 'אדם בצל', ציטטה מפי ג'יימס אנגלטון, שהיה בעבר ראש הריגול הנגדי של סוכנות המודיעין המרכזית של ארצות הברית, הסי.איי.אי. האיש האגדי הזה ביקש לראות את אפרים הלוי ב - 30 באפריל 1987, וכך אמר לו בטרם מותו: " אני חושב ששמעון פרס בטוח בעצמו יותר מדי ומוכן תמיד לפתרון בזק. מבחינה זו הוא שונה ממשה דיין, שאף על-פי שהוא נראה נועז יותר, הוא למעשה זהיר מאוד. שמעון חושב שהוא יכול לסובב את כל העולם על האצבע הקטנה שלו, וזו סכנה גדולה לכולכם....ולעולם שמור אמונים!". דמעות נקוו בעיניו.
