זעקת אלף הקברים

מי שקרא את הראיון שערך בן כספית עם מרדכי ציפורי ("מבחינתי, שרון ורפול אחראים לאלף קברים", מעריב, 8.6.2011), מי שהיה שר בממשלת ישראל לפני כמעט 29 שנים עת פרצה מלחמת לבנון השנייה, איננו מסוגל להישאר אדיש. לאלה אשר סברו שהשמאל, כביכול, הוא אשר הוביל את המחאה נגד מבצע שנמשך 18 שנים , והוא האחראי הבלעדי למה שקרה, הנה בא מישהו, יותר נכון עוד מישהו, מתוך הממסד הימני של הליכוד וצייר תמונה קודרת ביותר על מה שקרה.

הראיון הוא כתב אישום נוראי כלפי מנהיגי ישראל באותם הימים, ובראש ובראשונה, כפי שציפורי טוען זאת, כלפי ראש הממשלה, מנחם בגין, שר החוץ, יצחק שמיר, ומעל כולם כמובן, שר הביטחון, אריאל שרון שהוביל את המהלך כולו. גם השרים האחרים, חברי הממשלה - 18 של מדינת ישראל אשר נתנו את ידם למהלכים בלבנון אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיים.

כמה עובדות שיש להדגישן. ציפורי מתאר את ראש הממשלה, מנחם בגין, כאדם חסר כל הקישורים לעמוד בפני אנשי הצבא, לשאול שאלות, לאכוף סמכויות ולהטיל את מלוא כובד משקלו בהחלטות גורליות. מי שחקר את תפקוד ממשלת ישראל במלחמת לבנון השנייה ידע גם ידע שראש הממשלה נמצא מחוץ לעניינים. התבטלותו בפני אנשי הצבא, בפני שר הביטחון וראשי הצבא הביאה לקטסטרופה שגבתה מחיר כבד בחיי חיילים, כך לפי עדותו של מרדכי ציפורי אך לא רק הוא. גורם ממשלתי בכיר מאוד באותם הימים טען בפני שאין לבוא בטענות כי הרי כל ההחלטות לגבי המלחמה התקבלו בממשלה. כהגדרתו של אותו הגורם, זו המלחמה הממוסמכת ביותר. אז מה? מתברר שגם אם ממשלה מחליטה אין בכך כדי להפוך את ההחלטות לנכונות.

מנחם בגין סיים את החיים הפוליטיים שלו בצורה מעוררת חמלה ורחמים: הסתגרות בביתו ברחוב צמח 1, סירובו המוחלט לדבר ולספר את קורות ההונאה הגדולה של מלחמת לבנון השנייה, לדידם של רבים בסביבתו הקרובה, והסוד שירד עמו אל מעמקי האדמה.

מרדכי ציפורי מתאר את תפקודם של יצחק שמיר ואריאל שרון. אף על-פי שדמותם של השניים לא זרה לאלה אשר חקרו ובדקו את תולדותיהם. גם מר שמיר , אליבא דה ציפורי, אחראי לתוצאות הקשות של מלחמת לבנון השנייה בעצם הימנעותו לעשות לתיקון המצב האיום ששרר בממשלת ישראל. אין הפתעה מרעישה בכך כי כול מי שמכיר את פועלו של מר שמיר כראש ממשלה יודע היטב שהאיש דגל בשיטה של שב ואל תעשה כי כך ייטב לישראל. התוצאות היו כמובן הפוכות. יתכן שלהיסטוריה חוקים משלה: מי שנמנע מלהתעמת עם שרון במהלך מלחמת לבנון השנייה, עשה זאת במהלך כהונתו כראש ממשלה. מי אינו זוכר את "ליל המיקרופונים" כששמיר נראה היה ליד שרון ממש מגוחך?

קשר השתיקה שנוצר פגע קשות בצה"ל, הפיל קורבנות וסיבך את ישראל באחת ההרפתקאות היותר מטופשות שהיו בתולדותיה. מכאן, מתבקשת הערה הכרחית לימינו אלה. אמירתו של מאיר דגן על תפקוד הממשלה והעומדים בראשה כיום, חייבת להיבדק היטב למען לא נגיע בעוד שלושים שנה למסקנות זהות לאלה שהגיע אליהן מרדכי ציפורי. חובה על מנהיגנו לתת דין וחשבון על פעולותיהם ואם הם אינם עושים זאת, המתריעים בשער חייבים להתייצב בפני הציבור ולומר את אשר על לבם. כך ייחסכו קברים נוספים. הניסיון לסתום את הפיות לא יעבור.