זהבה גלאון וחזקת הגיל הרך

בנך, אהובך, מהווה עבורנו נכס פוליטי וכלכלי - זאת, במילים פשוטות, הייתה תשובתה של ח"כ זהבה גלאון לבקשתי לקידום חוק לביטול חזקת הגיל הרך. החודש, אני והפעילים בארגוני "הורות משותפת=טובת הילד", פנינו לכל חברי הכנסת וביקשנו מהם, בהמשך למסקנות הביניים של ועדת שניט, לקדם חוק אשר יבטל את סעיף 25 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הידוע בכינויו "חזקת הגיל הרך". כמו-כן, הזמנו אותם לצפות, ביום ראשון הקרוב, בסרט "זכות אבות" של ישרי הלפרין, שיוקרן בערוץ הראשון, סרט שכל מי שצופה בו לא יכול להישאר אדיש לכאבם של האבות.

חוק "חזקת הגיל הרך" נחקק בשנת 1962, ולפיו, במידה וההורים לא הגיעו להסכמה אחרת, ניתנת החזקה על ילדים עד גיל 6 לאם. אולם לחוק השלכה רחבה בהרבה, שהרי ילד שנמצא בחזקת אימו עד גיל 6 יישאר בחזקתה גם בשנים שאחרי, משום שהמערכת אינה נוטה לאשר שינוי אם אין עילה משמעותית לכך. בנוסף, אם ניתנת לאם משמורת על ילד אחד, היא ניתנת לה על כל הילדים, גם אם הם מעל לגיל 6. לחוק יש גם, ובעיקר, השלכות על התפיסה הכללית את נושא ההורות, של ההורים עצמם, של הילדים, של הציבור, ושל בעלי המקצוע הרלוונטיים.

פרופ' אבי שגיא-שְורץ, פרופסור מן המניין בחוג לפסיכולוגיה, דיקן הפקולטה למדעי החברה וראש המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה וד"ר תרצה יואלס, מרצה במסלול מומחים בחוג לפסיכולוגיה ואחראית על התחום היישומי במרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה כתבו בדוח שניט:

"חזקת הגיל הרך, שנותנת עדיפות מוחלטת לאם כהורה לילדים עד גיל 6, מבוססת על דוקטרינה פסיכולוגית מיושנת ולא נתמכת מחקר, כלל ועיקר, המוכרת כ"דוקטרינת הגיל הרך". מאז התמסדותה דוקטרינה זו במאה ה- 19 אין לה שום גיבוי מחקרי לתקפותה. נהפוך הוא, הדוקטרינה נמצאת בסתירה גמורה לנתונים מחקריים והיא גם אינה תואמת את ממצאי תיאוריית ההתקשרות המבוססת כולה על מאות ואולי אלפי מחקרים סדורים ושיטתיים."

מרבית חברי הכנסת מעדיפים שלא להתעסק עם הנושא. למרות שביטול החזקה הוא דבר שיש עליו הסכמה של כל אנשי המקצוע והיא בוטלה בכל מדינות המערב, עדיין זהו נושא גדוש יצרים ופוליטיקה מהזן הנחות ביותר. הפחד הגדול של חברי הכנסת, אולי בצדק מבחינתם, הוא לצאת כנגד ארגוני הנשים. ח"כ אחד הסביר לנו שעוד מעט יש פריימריז בליכוד, שני ביקש שנצרף אליו עוד ח"כ להגשת החוק כי הוא חושש מארגוני הנשים.

כאשר קראתי את תשובתה של ח"כ גלאון עברה בי צמרמורת קשה. ח"כ גלאון כותבת לי שאכן, יש צדק בדברים, כולנו רוצים לקדם את טובת הילד, ואכן חוק זה הוא מיושן ולא ראוי, אך כרגע, בגלל שהיא רוצה לקדם נושאים אחרים הקשורים לאפליית נשים, נושאים שלרובם אני מסכים, היא מעדיפה להשאיר את המצב על-כנו ולהשתמש באיתי שלי ובכל ילדי ההורים הגרושים כנכס פוליטי וכלכלי לקידום מטרותיה. זוהי גם עמדת נציגות ארגוני הנשים, ד"ר דפנה הקר ("איתך") ועו"ד גלי עציון (נעמת) בוועדת שניט. המקבילה בעיני היא הגברים שיגידו טוב, עד שלא נשיג את זה ואת זה אנחנו לא עושים מילואים.

"שלום גיא. תודה שהסבת את תשומת ליבי לסרט. אין ספק שטובת שהילד עומדת לנגד עיני כל הנוגעים בדבר, גברים ונשים כאחד. אני רוצה להביא בפניך את עמדתי בנוגע לעניין;

אני ערה לקשיים של חלק מהגברים, ולדרך החתחתים שהם נאלצים לעבור. עם זאת, קשה לי לקבל את המלצות "ועדת שניט", שמציעה גישה מהפכנית, של אחריות שווה בין הורים, וקוראת לבטל את "חזקת הגיל הרך", ולהחליפו בהגדרה עדכנית של "אחריות הורית". הסעיף החדש אמור לקבוע כי, זכותו של הילד היא, ששני הוריו יהיו אחראים לשלומו ולרווחתו, וכי אף אחד מהם אינו פטור מאחריות זו.

אין ספק, שזו יוזמה מבורכת, וכוונת חברי הוועדה נגזרה מהרצון לקדם שוויוניות, והתאמה של החוק לסטנדרים בינלאומיים ואמנות בינלאומיות. אך הוועדה רתמה את העגלה לפני הסוסים, כשראתה לנגד עיניה רק את המצב הרצוי ולא את המצב המצוי. הוועדה התעלמה מהמציאות הישראלית, שבה הדין הדתי הוא הדין השולט, ועל-פיו נישאים ומתגרשים. הדין מעניק יתרון לגברים בנושאי אישות. הם המגרשים הבלעדיים וללא הסכמת הגבר אין גט.

"חזקת הגיל הרך" היא חזקה אחת בתוך מכלול של דיני המשפחה, המסדירים את כל נושא הקמת המשפחה ופירוקה, וגורמים לחוסר שוויון בתהליך הגירושין. נשים נאלצות לוותר על רכוש, מזונות וזכויות שמגיעות להן בכדי לקבל את הגט המיוחל. אם יבטלו את החזקה, הדיון המשפטי על אחזקת הילד, יהפוך כלי נוסף בסחטנות ויביא להרעה במצבן של מסורבות גט ועגונות. הניסיון להשוות את מצבנו לאירופה ולארה"ב, מדינות שיש בהם נישואים אזרחיים, הוא ניסיון לא תקף.

קיימת דילמה אמיתית, האם חוקים שנחקקו לפני כ 40 שנה מתאימים לישראל של 2011?, אולי צריך לאמץ, כפי שאתה מציע, את המלצות "ועדת שניט" ששואפת לחברה שוויונית יותר?. הרי מדובר בחוקים ישנים, אנכרוניסטיים, שמסייעים בהנצחת הסטריאוטיפים, שנשים הן המטפלות בילדים. ואילו היום אנחנו עדים לשינוי גדול ביחסם של גברים לגידול ילדים, לעומת מה שנהוג היה לפני שנים רבות. גברים שותפים בגידול הילדים, מחתלים ומטפלים, וההעברה האוטומטית של הילד לחזקת האישה גורמת לנחיתות מסוימת במעמדם כשהם מבקשים להתגרש.

אני קוראת סיפורים של גברים, אבל אסור לשכוח, שהנחיתות האמיתית היא של נשים, והיא ניכרת בכל תחומי החיים. למרות שנחקקו חוקים שוויוניים בנוגע לנשים, מצבן של נשים לא התקדם רבות מאז, ואי-השוויון נמשך. אומנם נחקק חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ויש חוק הקובע שכר שווה לעובד ולעובד, אך בפועל, ישנה חלוקה לא שווה בנטל בין נשים לגברים. עדיין נשים הן אלו שמטפלות בילדים ועוזבות את העבודה כשהילד נולד ולא הגברים. ודווקא בשאלת החזקה על הילדים מנסים ליצור שוויון.

ההמלצות לשנות את החוק בנוגע למשמורת מקדימות את זמנן. כשנהייה חברה שוויונית, שבה גברים ונשים חולקים שווה בשווה בנטל הבית, הפרנסה והחינוך, ונשים תוכלנה לנהל מאבק משפטי על גירושים בתנאי פתיחה שווים, אפשר יהיה לבטל את המסירה האוטומטית של ילדים קטנים לחזקת האם.

מי שדוגל בעקרונות של שוויון, ורוצה לחולל מהפיכה בתחום הגירושין ולהקטין את הקונפליקט בין ההורים, מתוך דאגה לטובת הילדים, לא יכול, לפתור נקודה אחת במכלול חוסר השוויון.

בברכה חמה,
זהבה גלאון"

יש מקרים, כמו תכתובת זאת, שהניסיון לשכנע את הצד השני מוגדר מראש ככישלון. לח"כ גלאון יש יותר מידי רווח אישי בעמדתה זו. בעבר הגדרתי עמדה זו כ "החזקת ילדי ההורים הגרושים כבני ערובה".

ילדינו הם לא נכס פוליטי או כלכלי להשגת מטרות, הוגנות ונכונות ככל שיהיו. זה פשוט לא ראוי. אין זה נכון להתנות תיקון עוולה אחת בתיקון עוולה אחרת ולכן קשה לי לקבל את דבריה של ח"כ גלאון שכולנו רואים את טובת הילד. בצער רב אציין שנשים כמוה וכמו ח"כ יחימוביץ מייצגות אינטרסים צרים של ארגוני הנשים.

לא נותר לי אלא להזמין את הקוראים לצפות בסרטו של ישרי הלפרין "זכות אבות" ביום ראשון הקרוב ולראות איך מדינת ישראל מתייחסת לחלק ניכר מאבות הגרושים.